אנו החתומים מטה מביעים בזאת את מחאתנו על מסע ההתנכלויות המתמשך של מערכת הביטחון כנגד המתנחלים. מסע זה הוא ביטוי לשיבוש המוסרי שבו שרויה מערכת הביטחון מאז "הסכמי אוסלו", שגרם לה להחליף בין אויב לאוהב. מסע ההסתה "אלימות מתנחלים לא במשמרת שלכם", שהושק עם הקמת "ממשלת האיחוי", בשיתוף בין "שוברים שתיקה" לבין שר הביטחון והשר לביטחון פנים נותן את אותותיו.
מחאתנו באה על רקע התרחבות תופעת המעצרים והעינויים של מתנחלים, והיא הייתה צריכה לעלות כבר בפרשת ההתעללות בעמירם בן אוליאל, ובפרשת אהוביה סנדק.
המקרה האחרון של המעצר אירע על רקע פעולת הגנה עצמית על ילדי ישראל הטהורים והתמימים, שיצאו לכבוש ברגליהם את רגבי אדמת הקודש ולהרחיב את נחלת אבותינו. רק בזכות תושייה ואומץ לבו של העצור נמנע אסון כבד.
התחושות העולות ממסע הייסורים שעובר הגיבור המעונה הן שהיה למערכת הביטחון קל יותר להתמודד עם האירוע אם הוא היה מסתיים בתוצאות ה"רגילות", חלילה. אתוס ה"הגנה העצמית", שהוא תכלית קיומם של מערכות הביטחון, נפגע קשות בעקבות מעצרו של ג', ככל שעוד ניתן לפגוע בערך שחוק זה.
השיעור שלמדנו מצ'רלס אורד וינגייט לפני שמונים וחמש שנים כנראה נשכח וחזרנו למנטליות של הגטו.
בכדי להשיב את ההרתעה והביטחון נדרשת תכנית ארוכה ומתמשכת, אך לעת הזאת נדרשת מערכת הביטחון להתנהג אל המתנחלים באופן שונה מזה הנדרש כלפי "פצצה מתקתקת".
חברי הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי