גילוי דעת - פרס ישראל 2022
אנו, חוג הפרופסורים, מוחים על החלטת בג"ץ השוללת משרת החינוך את שיקול הדעת בעניין הענקת פרס ישראל ע"י מי שנבחרה כנציגת הציבור שבידה הסמכות וגם האחריות.
פרס ישראל למדעים אינו פרס המוענק ע"י מדענים לעמיתיהם, אלא פרס הוקרה מטעם החברה בישראל למי שתורם לה תרומה משמעותית (כולל מפעל חיים). לפיכך , שר/ת החינוך אינם מחויבים להעניק את הפרס למי שפוגעים באופן כה בוטה במפעל לאומי כגון אוניברסיטה בישראל.
נכון עשו שר החינוך הקודם ושרת החינוך הנוכחית כאשר שמו את האינטרס הציבורי בראש מעייניהם והחליטו שלא לקבל את המלצת הוועדה המייעצת בעניין מועמדותו של פרופ' עודד גולדרייך. קיום החוק נגד חרמות, ההגנה על החברה בישראל והחרדה למניעת מעורבות פוליטית ביחסים בתוך האקדמיה בישראל צריכים להיות נר לרגלי שרי החינוך בבואם לשקול את צרכי האקדמיה .
המחקר האקדמי בישראל מנוהל באמצעות הליכי שיפוט ע"י עמיתי מחקר בארץ ובעולם. הקריאות לחרם אקדמי מרעילות מערכת זו , ולכן חשוב להוקיען ולעקרן מן הדיון הציבורי בישראל ע"י הימנעות מהוקרת מי שמקדמים חרמות פנימיים ואף חיצוניים.
בפסק דינה מנמקת כבוד השופטת וילנר את הכשרת הקריאה לחרם בכך שממשלת ישראל עצמה חתמה על הסכם עם האיחוד האירופאי, הסכם אשר מחריג את אוניברסיטת אריאל. אכן, ממשלת כי ;Horizon 2020 ישראל טעתה קשות בזמנו כשנכנעה לאולטימטום האירופאי במו"מ על הסכם זאת לדעת, שהכספים המוזכרים בנימוקי פסק הדין אינם כספי האיחוד, אלא סכומי עתק של משלם המיסים הישראלי (כולל משלם המיסים תושב יהודה ושומרון(, אשר מוענקים לאיחוד האירופאי ומוחזרים לחוקרים ישראליים (ללא תוספת כלשהי בהסכם החדש). כבוד השופטת טועה בכך שהיא גוזרת גזרה שווה בין מעשה מתועב שנעשה מתוך בחירה חופשית למעשה שנכפה תחת לחץ חיצוני. אנו רואים בכך שיקול מוטעה.
לאור כל זאת , אנו מודים לשרת החינוך על שביטאה את התנגדותה הנחרצת לפסיקה התמוהה של
בית המשפט המתערב בנושאים שאינו נושא בשום אחריות להתפתחותם, ועל כך שנמנע ה
מהשתתפות בטקס המסמל את התמיכה בחרם בלתי חוקי.
בד בבד יש לחזק את התמיכה במוסדות האקדמיים הישראליים במיוחד בתחומי יהודה ושומרון.