נשיאה בנטל המשותף

אחד הדברים המטרידים את אחינו המפגינים נגד הממשלה היא השוויון בנשיאת הנטל המשותף. לפני שניגש לתרומה שלנו בנשיאת הנטל, חובה עלינו להבין מהו הנטל. מסורת ישראל קדומה היא שקיום עם ישראל מושתת על שלש רגליים:

1. האנשים

2. הארץ

3. התורה

​

האנשים

אלה בפשטות היהודים בכל מקום שהם. אנו מעלים אתיופים, רוסים, אוקראינים, צרפתים, לארץ כי הם אחינו. חוק השבות אומר שיש לנו אחריות כלפיהם. עם ישראל נחלץ לעזרת כל אזרח במצוקה בקצה העולם. זה חלק מהנטל המשותף שלנו – לדאוג לכל יהודי.

 

הארץ

הברית הראשונה של הקב"ה עם אבותינו היתה ארץ ישראל. הוא לא ביקש מאברהם לשמור שבת וכשרות. אבל הוא הבטיח לזרעו את הארץ. הקדושה הזאת מופיעה גם בנביאים, גם בכתובים, וגם בספרות חז"ל. ההלכה היא שארץ העמים טמאה וארץ ישראל טהורה. מה המשמעות? נזיר חייב להיות טהור. אם הוא יוצא לחו"ל הוא אוטומטית נטמא וצריך להתחיל את הנזירות מההתחלה. הגמרא מספרת על הלני המלכה (אמא של מלכי חודייב שהתגיירו בזמן הבית השני). היא נדרה נזירות של שבע שנים כדי שבניה ינצחו במלחמה. בסוף הנזירות היא באה לירושלים להקריב את הקרבן  שהנזיר מקריב בבית המקדש בסוף נזירותו. אז התברר לה שהיות והיא היתה בארץ העמים בזמן הנזירות זה כאילו היא בבית הקברות ולכן הנזירות לא נחשבת. היא נאלצה להיות נזירה עוד שבע שנים בארץ ישראל.

 

אז חלק מהנטל שלנו הוא לארץ הקדושה. חלק מהנטל הזה הוא אכן שרות בצה"ל. אבל האם זה שהוא קצין בסיירת מטכ"ל ומחרף נפשו כל יום תורם יותר מזה שמשרת בגלי צה"ל? סבתא שלי עלתה מפולין בעליה השלישית. לא שרתה בצה"ל אבל עלתה ב  1917 כי, לדבריה: "העם בונה את מולדתו ואני אשב בנכר?". האם היא תרמה לארץ? אשתי עזבה את ארה"ב שם יכלה לעשות מליונים כרופאה ובאה לארץ. היא לא שרתה בצה"ל. האם היא תרמה לארץ? בחור ישיבה אמריקאי שבא לחיות בארץ, וגר בבני ברק בתנאים של עוני. תורם לישוב הארץ?

 

התורה

הברית השניה של הקב"ה עם עם ישראל היתה התורה. האמת היא שלולי התורה, שאבותינו מסרו את נפשם עליה במשך אלפי שנים של סבל ועינויים,  לא היינו כאן, ולא היינו מדברים עברית, ולא היינו דנים בנטל המשותף. גם היום לא תם תפקיד התורה כי למעשה היא התשובה היחידה לטענות האנטישמיות שאנו קולוניאליסטים אירופאים שכבשו ארץ לא להם. אלה טענות בנות אלפי שנים. ידועה תשובתו של שמעון החשמונאי (שכבש את יפו ואת גזר) לשליח אנטיוכוס השביעי שבא אליו בדרישות טריטוריאליות: "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, הושיבונו נחלת אבותינו". רק התורה ולימוד התורה החדירו בעמנו את האהבה לארץ. אבל נוסף לזה, התורה היא גם המקור היחיד להומניזם המערבי. כל הפילוסופים הגדולים של ההשכלה היו אנשי דת והתבססו על ערכי התנ"ך.

 

מור-אבי ע"ה לימד אותי שכדי שעם ישראל יפרח, הנטל המשותף שלנו הוא לחזק את כל שלשת הבסיסים הנ"ל. את זה אני משתדל לעשות כל ימי. אבל יש יהודים שמחזקים רק את צד התורה, ולא את הארץ. הם חיים בחו"ל ומנסים לשמור מצוות וללמוד תורה. הם גם עוזרים ליהודים במצוקה. הם נושאים ב 2/3 מהנטל המשותף. יש יהודים שחיים בישראל ומוסרים את נפשם עליה ועל אחיהם בגולה. גם הם  נושאים ב 2/3 מהנטל המשותף. הרב קוק, רבה של הציונות הדתית, אהב את החלוצים אע"פ שהיו "כופרים" כי הם מסרו נפשם על הארץ, לכן הם נושאים ברוב הנטל המשותף וזה הופך אותם לצדיקים. אני משתדל לשאת בעול כל השלשה. כמובן שאני לא לומד תורה ברמה של רב חרדי שיושב כל היום בישיבה ולומד, אני לא תורם לארץ כמו איכר בבקעת הירדן שמפריח את הארץ והוא מטרה לגנבים ומחבלים, ואני לא עוזר לעם ישראל כמו אנשי המוסד שחרפו את נפשם כדי להעלות את יהודי אתיופיה לארץ. אבל אני חי בתחושה שעלי לתרום לנטל המשותף כמיטב יכולתי.

אני גם לא מסוגל ולא רשאי לחלק ציונים ולשפוט כמה תורם החרדי שעזב מקצוע מכניס ולומד תורה מעוני, כמה תורם איש שומר הצעיר שאוכל חזיר ומחרף נפשו למען העם וכמה תורם הייאקיסט ששרת ביחידה כדי לצבור נסיון, חי בבטחה כל ימיו, ועושה מליונים בזכות מה שלמד בשרות.

 

לדידי, כל מי שנמצא כאן בארץ, תחת איום טרור, תחת מטח טילים, תחת סכנת סכינים, יריות, ואוטובוסים מתפוצצים, נושא בנטל המשותף. אפילו יהודי שחי על סיר הבשר בלונדון אבל לומד תורה, ממשיך את שרשרת עם ישראל בחנכו את בניו להיות יהודים, ותורם לאחיו בארץ ישראל, תורם לנטל המשותף. אותו הייטקיסט ששרת ביחידה, ירד לחו"ל, עשה מליונים, התחתן עם גויה, וילדיו אינם יהודים, אמנם שירת בצה"ל אבל כבר לא נושא את הנטל המשותף.

 

אני מסתכל סביבי ואני אופטימי מאד. כולם בארץ, ורבים בחו"ל נושאים בנטל המשותף. לא כולם באותה עוצמה, לא כולם בכל שלשת בסיסי הנטל, לא כולם רואים את המשקל של כל חלק בנטל באותה צורה, אבל משתדלים ועושים למען עמנו ולמען ערי אלהינו.

 

אז מותר לנו לחלוק, ומותר לנו לצעוק, אבל אסור לנו להפסיק לאהוב זה את זה, אסור לנו לחבל בארצנו, בכלכלתנו, באחינו, גם אם אנחנו לא מסכימים איתם, ומה שהכי אסור זה להוציא דיבת הארץ רעה לגויים כי הם רק מחפשים כבר 4000 שנה להשמיד אותנו! אנחנו דור עצום עם שליחות גדולה ובינתיים הראנו שאנו ראויים לשליחות. נקווה רק שנמשיך לעמוד בה בלי מורך ובאהבה.

 

פרופ' עמיהוד אמיר

יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

​