דמוגרפיה
שטחה של ירדן (90000 קמ"ר) גדול פי 13 משטחי יש"ע, ופי 4.3 משטח מדינת ישראל שבגבולות הקו הירוק. האוכלוסייה הערבית מצטיינת (עדיין, אם כי על פי מחקריהם של אטינגר וצימרמן – בשיעור פוחת והולך) בריבוי טבעי גבוה. אין זו "תופעת טבע" או דפוס תרבותי מוסלמי. שיעורי הריבוי הטבעי במדינה ערבית כמצריים נבלמו, וגם הגידול הטבעי של מדינה מוסלמית אדוקה וקיצונית כאיראן נעצר בזכות פעולה נמרצת של השלטונות המוסלמיים. מכאן שמעורבות שלטונית, דתית וחברתית יכולה לבלום גידול טבעי כזה גם במדינות מוסלמיות. שיעורי הריבוי הטבעי של ערביי מדינת ישראל צנחו בעשורים האחרונים מ-9 ילדים לאשה בשנות הששים ל-4.4 ילדים לאשה בשנת 2000 ול- 3.6 ילדים לאשה ב2006. בשנת 2025 צפויים שיעורי הריבוי הטבעי היהודי והערבי להשתוות. גם אם נתעלם מהאפשרות לגלי עליי של יהודים ממדינות אירופה או אמריקה – בתחומי הקו הירוק צפוי כי גם בשנת 2025 יהיו 80% מתושבי המדינה יהודים. ומן הירדן ועד לים יהיו בשנת 2025 67% יהודים ( 60% אם גם חבל עזה נלקח בחשבון). שיעורי הריבוי הטבעי באוכלוסייה הפלשתינאית בתחומי יו"ש מצטמצמים והולכים, אם כי לא בשיעור המאפיין את מצריים ואיראן. הריבוי הטבעי עדיין גדול מסיבות אידיאולוגיות ( "נילחם באויב הציוני בעזרת הרחם של האשה הפלשתינאית" אמר יאסר ערפאת), כלכליות ( תמיכת אונר"א) או בהעדר גורמים שלטוניים מרסנים ( כמו במצריים ואיראן). ולפיכך כל מי שמנסה למדינת ישראל להיפרד לאלתר מיו"ש (ומעזה כבר "התנתקנו" כזכור) תחת חרב האיום הדמוגראפי – מעוות את המציאות כדי לגרום לישראל לסגת בבהלה. אבל העובדות אחרות, וכאמור צפוי רוב יהודי מוצק בין הירדן לים גם בשנת 2025. מנגד – מי שמציע לראות בשטחי יהודה והשומרון הללו יעד ליישובם של הפליטים הנמצאים עתה בסוריה, בלבנון ואולי גם בירדן – מרכיב פצצת זמן דמוגראפית אדירה העתידה להתפוצץ בפניה של מדינת ישראל, ולהביא באמת למצב שבו ממערב לירדן יהיה רוב ערבי . יישות פלשתינאית עצמאית כזו תהיה בהכרח אירידנטה : עם שאיפות התפשטות מערבה ומזרחה, עם שאיפות להתאחד עם ערביי מדינת ישראל ומאמצים גדולים להגר לתוך מדינת ישראל ולהשתלט עליה מבפנים. זה "השד הדמוגראפי" האמיתי, שחסידי חלוקת הארץ שממערב לירדן מבקשים להביא עלינו, ולא "סיפוח" יהודה ושומרון לישראל.
הפליטים
כשש מאות אלף ערבים עזבו במהלך מלחמת העצמאות את תחומיה של מדינת ישראל ונרשמו כפליטים . היום חיים בעולם למעלה מארבעה מיליון בני אדם המוכרים כפליטים על ידי ארגון האו"מ לסעד ותעסוקה לפליטים הפלשתינאיים – אונר"א. אוכלוסיית הפליטים העיקרית מרוכזת במחנות בעזה, ביהודה ובשומרון, בירושלים, בירדן בלבנון ובסוריה.רבים מאד מן הפליטים היגרו למדינות אירופה, צפון ודרום אמריקה, ולארצות אחרות.
התכנות כלכלית
מצבם הכלכלי הנוכחי של הפליטים הפלשתינים במחנות הפליטים הוא בכי רע. ההכנסה הממוצעת לנפש אצלם היא מהנמוכות בעולם. אם יש כוונה לשפר מצב זה יהיה צורך בהשקעות של עשרות מיליארדים דולרים ממקורות חוץ. השקעות כאלו, אם ינותבו ליצירת ממקורות תעסוקה ודיור יהפכו את ירדן ליעד רצוי להגירת פליטים מיו"ש, עזה, לבנון וסוריה. מי שחי בממוצע מ-400 דולר לשנה ישקול ברצינות מעבר לחלק אחר של מולדתו ( גם בעיני הפלשתינאים "ירדן היא פלשתין") אם יובטח לו דיור ראוי ומקום עבודה שבו ישתכר פי עשרה. השקעות כאלו אם ינותבו לירדן יכולות להפוך אותה למדינה היכולה לכלכל ברווחה את אוכלוסיה ואת אוכלוסיית הפליטים הערבים שתבקש להתיישב בה. השקעות כאלו יכולות להיות גם מנוף לשיתוף קהילה בינלאומית רחבה לתמיכה בתכנית, כיון שלאורך זמן יש להשקעות כאלו סיכוי להניב פירות, ולבלום גלי ההגירה המוסלמית לאירופה שהאירופים מנסים לעצור. מאידך – כל השקעה בהמשך תמיכה בפליטים במקומות מושבם הנוכחיים משולה להשקעת הון בסיכון גבוה ביותר, שירד שוב לטמיון במלחמה הבאה. השקעות דומות יכולות להיות מנותבות גם לסוריה לבנון או מצריים אם יסכימו לפרק את מחנות הפליטים, ליישב בתחומם את הפליטים המתגוררים בהם, להעניק להם אזרחות ולשקם אותם.
מים
ירדן היא ארץ צחיחה. כבר היום היא נזקקת לתוספת מים מישראל כדי להשקות את תושביה ואת הגידולים החקלאיים בבקעת הירדן. כל תכנית שתרצה ליישב כשני מיליון פליטים פלשתיניים בירדן תצטרך לפתור את בעיית המים באזור. פתרון כזה יכול להיות מושג באמצעות מתקני התפלה גרעיניים או קונוונציונליים הנשענים על אנרגיה ממאגרי הגז הטבעי שנתגלו לאחרונה בחוף הים התיכון. מתקן התפלה גדול יכול להיות ממוקם גם בבקעת הירדן עצמה כשהוא מקבל אנרגיה מתחנה הידרואלקטרית המבוססת על הפרשי גובה בין הים התיכון וים המלח, או בין ים סוף לים המלח ( תעלת הימים), תעלה שתספק מי ים להתפלה ותזין גם את ים המלח ההולך ומתייבש. עלות הקמת מפעלים כאלו היא גבוהה, אך נמוכה יחסית אפילו למשאבים שהשקיעה הקהילה הבינלאומית בהנצחת מעמד הפליטות של הפלשתינאים בששים השנים האחרונות. ולפיכך בעיית התשתית המרכזית העשויה למנוע יישוב פליטים פלסטיניים במרחבי ירדן היא פתירה.
ההתנגדות לתכנית
שתי ההתנגדויות העיקריות לתכנית צפויות לבא מצד ירדן, ( המתנגדת בחריפות לתכנית כבר היום) ומצד הפלשתינים עצמם.
האם ניתן להתגבר על התנגדויות אלו?
ירדן תהפוך לפלשתין במוקדם או במאוחר. במוקדם ובדרכי שלום, ותוך אפשרות שימור מעמדו של בית המלוכה – אם נשכיל לנהל שינוי כזה,
או במאוחר – אם תשלים ישראל עם הקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן,שבעקבותיה תבוא השתלטות גורמי איסלם קיצוניים על המדינה החדשה ( בכוח, בבחירות דמוקראטיות , או בשילוב שלהם כפי שהתרחש בעזה). השלב הבא של הפלשתינים יהיה השתלטות על ממלכת ירדן בדרך להקמת "פלשתין הגדולה", כשלב נוסף בדרכם לחיסול ישראל ויצירת מדינה על פני כל מפת ארץ ישראל המנדטורית. בית המלוכה ההאשמי מודע היטב וחושש מכוונתם זו של הפלשתינים: הם הרי הוכיחו את שאיפתם זו בקיץ של שנת 1969. רק נחרצותו של המלך חוסיין במלחמתו בפלשתינים והתערבותה של מדינת ישראל לטובתו בחסימת הסורים – הצילו אז את בית המלוכה ההאשמי ומנעו הקמה מוקדמת של מדינה פלשתינית בירדן. היתה זו אחת מהטעויות ההיסטוריות החמורות שעשתה ישראל בכל תולדותיה כמדינה. כי לו היתה לפלשתינים מדינה כבר לפני ארבעים שנה היה הטיעון הבינלאומי שלהם ממעמד של "עם בלא ארץ" חלש ביותר, וקל היה הרבה יותר לקהילה הבינלאומית לקבל את הפתרון של "שתי מדינות לשני עמים משני עברי הירדן". גם בית המלוכה ההאשמי יודע היטב, כי הוא חי על זמן שאול, ואם תוקם מדינה פלשתינית ממערב לירדן היא תהפוך במהירה לבסיס עיקרי בניסיון להביא את הרוב הפלשתיני בירדן להשתלטות כוחנית על המדינה. הסיכוי היחיד להישרדותו של בית המלוכה ההאשמי בירדן הוא לקבל תכנית הפיכת הממלכה למדינה האשמית – פלשתינית בתמיכה בינלאומית, ועם תקציבי פיתוח גדולים להתפלת מים, דיור, יצירת מקומות עבודה ותיעוש מתקדם. רק ערבות ישראלית מתמשכת ליציבות המשטר בירדן על ידי מניעת הקמת מדינה פלשתינית עצמאית ממערב לירדן , מדינה שתמיד תאיים על ירדן – רק ערבות כזאת , שותפות כזו באינטרסים לצמצם את כוחו של האויב המשותף – רק היא תבטיח לאורך ימים את המשטר ההאשמי, ותוכל להביא לתמיכתה של ירדן במהלך.
האם ניתן להביא לתמיכה פלשתינית במהלך? בשנות השבעים של המאה הקודמת גרס יאסר ערפאת כי "ירדן היא פלשתין" ושינה את דרישתו וטיעוניו רק בלחצה של הליגה הערבית. היום משוכנעים הפלשתינים כי אל להם לבצע שום מהלך לכוון השתלטות על ירדן לפני שזכו במדינה עצמאית על חשבון ישראל ממערב לירדן. כל עוד יש להם בסיס לתקווה לחסל את מדינת ישראל ולזכות – על פי תורת השלבים של ערפאת – במדינה עצמאית בחלקה המערבי של ארץ ישראל, כל עוד מתקיימים דיונים על תכנית חלוקת הארץ– שום פלשתינאי לא יקבל מרצונו תוכנית שהיא מבחינתו ויתור וכניעה. רק חסימה מוחלטת של האפשרות הזאת עשויה לתעל את הלחץ להשגת מדינה עצמאית מחדש לכיוון ירדן, כפי שהיה בסוף שנות הששים. אך אין ספק – הסיכוי כי הפלשתינים יצטרפו מרצונם לתהליך זה הוא קלוש ביותר. יישובם מחדש של הפליטים נתפש בעיניהם כויתור על נשק עיקרי במערכה נגד ישראל. ויתור כזה נוגד את מה שהם מבינים כסיכוי היחיד שלהם לממש את "זכות השיבה" לישראל. אם זכות כזו תחסם לחלוטין בפניהם יש סיכוי כי גם תושבי מחנות הפליטים לא ימצאו עוד כל טעם בהמשך ישיבתם במחנות אם אין היא עשויה להביא להם את פירות השיבה המקווים. תמיכה בינלאומית רחבה במהלך יישוב הפליטים בירדן, מגובה בהשקעות גדולות להתפלת מים, דיור ויצירת מקומות עבודה עשויה להיות רצויה לרבים מהם כפרטים – גם אם הנהגתם וראשי ארגוני הטרור ימשיכו להוביל קו קיצוני ונוקשה. סילוק הנהגות כאלו בכוח יוכל לאפשר גם את פתרון בעיית הפליטים. מיליונים רבים נעים בעולם מרצונם, כדי למצוא להם ולילדיהם עתיד טוב יותר. בתבונה, ובנחישות שלא לסכן את עצם קיומינו, נוכל להוביל גם מיליוני פליטים פלשתיניים לבחור בדרך זו.לא בדרך של גרוש, לא בדרך של טרנספר כפוי, אלא בדרך של חסימת אופציית "השיבה" וכיבוש ארץ ישראל המערבית מחד, ויצירת תנאים מושכים בארץ ישראל המזרחית מאידך. בסקרים שנערכו בשנים האחרונות הביעו למעלה מ-30% מהפלשתינאים רצון להגר למדינה אחרת, וכ-50% אמרו כי הם שוקלים אפשרות כזו. רק כ-15% הצהירו שאין בכוונתם לעזוב בשום תנאי.
אותם ערבים המתגוררים ביש"ע ואשר אין הם מוגדרים "פליטים" על פי רשימות הפליטים של אונר"א, ואותם פליטים שיעדיפו להישאר במקומות מושבם הנוכחיים גם כשהם מאבדים את מעמד הפליטות וההטבות הכלכליות הנגזרות ממנו – יוכלו להישאר במקומות מושבם. הם יקבלו בהליך רב שנתי ומוסכם אזרחות האשמית-פלשתינית. הם יצביעו לפרלמנט ברבת עמון, ויזכו לנהל את ענייניהם החברתיים, המוניציפאליים, תחומי הכלכלה החקלאות, התחבורה החינוך והדת שלהם במקומות מושבם.
