רקע היסטורי ומדיני

אחרי המלחמה העניק חבר הלאומים  לבריטניה מנדט על ארץ ישראל ממערב ומזרח לירדן כדי לבצע בתחום זה את תכנית הקמת הבית הלאומי ליהודים. ההתנגדות הערבית האלימה, יחד עם לחצים פוליטיים בינלאומיים ומחויבויות בריטיות למשפחות אצולה בדואיות בימי מלחמת העולם הראשונה, הביאה את הבריטים לפרסם את הספר הלבן של צ’רצ’יל (1922) שקרע את כל עבר הירדן המזרחי מתחום הבית הלאומי היהודי. כך הוקמה ממלכת עבר הירדן. אך גם חלוקה זו של הארץ לא ריצתה את הדרישות הערביות והם חוללו גלי פרעות דמים ב- 1929 ובשנים 1936-9. כל גל מעשי רצח כזה הביא בעקבותיו תכנית חלוקה נוספת של ארץ ישראל המערבית והצעה חדשה למסירת שטחים נוספים לערבים. ( ועדת פיל, ועדת וודהד, הועדה האנגלו אמריקאית , תוכנית מוריסון-גריידי ועוד). בכ”ט בנובמבר 1947 החליט האו”מ, על פי הצעת “הועדה המיוחדת של האו”מ לענייני פלשתינא-א”י” ( אונסקו”פ) על חלוקת ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות , יהודית וערבית. חשוב להזכיר כי בתחום “המדינה היהודית” ובה כ550000 יהודים היו אמורים לחיות כ – 450000 ערבים, להם הציעה הועדה להיות תושבים במדינה היהודית – אך אזרחים במדינה הערבית שהיתה אמורה לקום על פי ההחלטה. מלחמת העצמאות פרצה למחרת החלטת עצרת האו”מ, כי ערביי ארץ ישראל דחו פה אחד את ההחלטה, ומיד לאחר הכרזת העצמאות בה’ באייר תש”ח פלשו צבאות ערב הסדירים לישראל במגמה לכבוש אותה. במהלך מלחמת העצמאות עזבו את בתיהם כחמש מאות אלפי ערבים , במקביל קלטה מדינת ישראל מאות אלפי יהודים שגורשו או נמלטו ממדינות ערב השונות. בתום המלחמה שלטה מצריים ברצועת עזה ובמחנות הפליטים שבה, ממלכת עבר הירדן שפלשה למערב הירדן החזיקה בשטחי יהודה ושומרון (“הגדה המערבית”) ובמחנות הפליטים שבאזורים אלו. מחנות פליטים נוספים קמו בלבנון ובסוריה. רבים מקרב הפליטים שיכלו לעשות כן הגרו לארצות ערביות אחרות ואף מעבר לים (“הפזורה הפלשתינית”). אלו שנותרו במחנות הפליטים חיו מכספי התמיכה של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו”מ ( אונר”א), סרבו להשתקע באזור  גם כשהוצעו להם פתרונות דיור ויישוב חלופיים על ידי גורמים בינלאומיים שונים והפכו לאוכלוסיית הפליטים היחידה בעולם שהנציחה את מצב הפליטות שלה בדחותה כל ניסיון ליישוב קבע. במחנות הפליטים בכל רחבי המזרח התיכון נולדו כל ארגוני הטרור הנלחמים בישראל זה ששים שנה. מערכת החינוך הפלשתינית במחנות הפליטים מטפחת את חלום השיבה,והשמדת ישראל על תושביה היהודים כבר שלושה דורות. הארגון לשחרור פלשתין (אש”פ) הוקם בשנת 1964 (!), שלוש שנים לפני שחרור שטחי סיני ויש”ע בידי ישראל. האמנה שלו קוראת לחיסול ישראל כמדינה יהודית, המפות הרשמיות של הארגון כוללות רק מדינה אחת: “פלשתין” המשתרעת מהמדבר ועד לים התיכון. כל מי שטוען שמטרתם של הערבים היא “סיום הכיבוש של 67” מתעלם מהעובדות ומן המציאות. רבים טועים באבחנת שורש הסכסוך, ואינם יודעים ( או מעדיפים להתעלם) מהעובדה שעבור המוסלמים כל אדמת ארץ ישראל היא “ווקף” – אדמת קודש ששום מוסלמי אינו רשאי להכיר בשלטון כופרים בה – ולכן המלחמה נגד ישראל על כל צורותיה היא בעיקרה מלחמת דת שאינה יכולה להיפתר על ידי חלוקת הארץ ושרטוט קוו גבול בין המדינה היהודית והמדינה הערבית. תרופת “חלוקת הארץ” המומלצת לפתרון הסכסוך נשענת על טעות באבחנה, ולפיכך אינה עשויה להביא לסיום הסכסוך ולשלום בר קיימא. ממש כך גם כל מי שמציע “פתרון” לסכסוך היהודי-ערבי במזרח התיכון בלי לפתור את בעיית הפליטים – מציע רק פתרון חלקי או זמני , ומתעלם ממאגר אנרגיה עיקרי המאפשר לערבים להמשיך במלחמה נגדנו ולזכות בתמיכה בינלאומית.

​