המכון לדמוקרטיה

לכבוד

ועדת הקצאות מקרקעין לצרכי ציבור – ירושלים

 

הנדון:

התנגדות להקצאת שטח ציבורי למכון הישראלי לדמוקרטיה (חלקה 30864 גוש 16)

מבוא

בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 5/2001 ועדכוניו (להלן – 'חוזר המנכ"ל'), ובהתאם ל'נוהל ותבחינים להקצאת מקרקעין בירושלים' (להלן – 'הנוהל'), נבקש להביע התנגדות להחלטת ועדת ההקצאות להמליץ לעירייה על הקצאת השטח הציבורי הנ"ל למכון הישראלי לדמוקרטיה. ההחלטה על ההקצאה היא החלטה שגויה, המתבססת על טעויות עובדתיות ומשפטיות, ובייחוד על חוסר הבחנה מושגי בין 'מוסדות שלטון' לבין גופים פרטיים.

כפי שיפורט להלן, טעות זו נגועה בשיקול דעת בלתי סביר באופן קיצוני; היא סותרת עקרונות יסוד מנהליים בדבר צדק בחלוקת משאבי ציבור מוגבלים; וכן סותרת הנחיות מפורשות בחוזר מנכ"ל משרד הפנים ובנוהל העירייה הנ"ל בעניין הקצאת שטחי ציבור. תוצאותיה של טעות זו הן פגיעה בשוויון, פגיעה בפלורליזם ובשיח הפוליטי החופשי בישראל, פגיעה מהותית במוסדות הדמוקרטיים הלגיטימיים של ישראל, וכמובן פגיעה קשה באמון הציבור בהליך המינהלי של הקצאת שטח ציבורי.

בדברים שלהלן נציג בקצרה את העובדות הרלוונטיות ונפרט את הטענות המהותיות. ראשית נבקש להציג כמה ממאפייניו של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הרלוונטים לשאלה הנדונה, ולאחר מכן ננתח את משמעויותיהן של העובדות הללו.

המכון הישראלי לדמוקרטיה – מכון מחקר פרטי להשפעה פוליטית

 

כללי

המכון הישראלי לדמוקרטיה (להלן – המי"ד) הוא גוף מחקר חוץ פרלמנטרי המייצג פלג רעיוני מסוים בחברה הישראלית.

זהו גוף פרטי הממומן מכספים פרטיים, הקובע לעצמו את סדר היום האידיאולוגי שלו ואת דרכי פעולתו. המי"ד מקדם את מטרותיו בדרך של פרסום מחקרים, ארגון כנסים, שיח עם גורמי שלטון ודרכים נוספות. התכנים שאותם מקדם המי"ד שנויים לעיתים קרובות במחלוקת ציבורית עמוקה בחברה הישראלית. נקדים ונדגיש כי אין כל פסול בפעילות מסוג זה, ויש אף לברך עליה. יש לה תפקיד חשוב בשיח הציבורי הישראלי, בהפריית והעמקת שוק הדעות ובהעשרת עולמם של מקבלי החלטות. במסמך זה אין גם כל הסתייגות מעצם העמדות שבהן מחזיק המי"ד ואשר אותן הוא מבקש לקדם. אלא שתחומי העיסוק המרכזיים של המי"ד, והנושאים העיקריים שבהם הוא מבקש להשפיע על מקבלי ההחלטות הם נושאים פוליטיים מובהקים.

לשבחו של המי"ד נציין כי עלה בידו למצב את עצמו בתודעה הציבורית כגוף א-פוליטי, פלורליסטי ודמוקרטי, מעין כנסת בזעיר-אנפין. שמו כמובן מסייע לו בכך, ואף הסמל שבחר לעצמו – צלם דמותה של הכנסת – מסייע לו להצטייר כגורם ממלכתי. המי"ד משכיל גם לגייס לשורותיו חוקרים ועמיתים מתחומים שונים ומציבורים שונים, לא מעט בזכות משאביו הכלכליים האדירים. אולם יש להישמר מללכת שבי אחר התדמית: במהותו המי"ד הוא מכון פרטי למחקר מדיניות, אחד מני רבים, 'רציני' או 'איכותי' ככל שיהיה, המייצג ומקדם אג'נדות אידיאולוגיות ופוליטיות הנתונות במחלוקת בחברה הישראלית בהתאם להשקפות העולם של ראשיו ומנהליו.

האופן שבו מגדיר המי"ד את עצמו

הקשר ההדוק בין פעילותו של המי"ד לבין הפוליטיקה (לרבות הסוגיות הבוערות ביותר והשנויות ביותר במחלוקת) גלוי וידוע לכל, ותפארתו של המי"ד על כך. אף על פי כן, כדי לבסס את התשתית העובדתית להתנגדות, נציין על קצה המזלג כמה דוגמאות בולטות.

ראשית, האופן שבו מגדיר המי"ד את עצמו בעמוד הראשון באתר האינטרנט שלו (ההדגשות במקור):

"המכון הישראלי לדמוקרטיה (ע"ר) עוסק בתכנון מדיניות ובעיצוב רפורמות בממשל, במנהל הציבורי, במוסדות הדמוקרטיה ובתשתיותיה הערכיות .המכון נוסד בשנת 1991, שוכן בירושלים, והוא מוסד עצמאי, לא פוליטי ולא מפלגתי, הממוקם בתפר שבין פוליטיקה לאקדמיה.

בתכניותיו ובמפעליו המכון חותר לחיזוק מוסדות הדמוקרטיה המתהווה בישראל ולגיבוש ערכיה. עמיתי המחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אנשי אקדמיה מהשורה הראשונה של החוקרים בישראל, מנהלים פרויקטים במגוון תחומים מהותיים במטרה לחזק את המכון כגוף מכוון מדיניות ולשמש כבימה ציבורית לדיון ולליבון סוגיות חשובות הרובצות לפתחה של החברה הישראלית".

המשמעות ברורה: המי"ד מציין כי הוא עוסק בתכנון מדיניות, עיצוב רפורמות בממשל, ומנהל פרויקטים שתכליתם לכוון מדיניות. בד-בבד עם הגדרתו את עצמו כ"לא פוליטי ולא מפלגתי" מודה המי"ד כי הוא מצוי "בתפר שבין פוליטיקה לאקדמיה", כלומר, למעשה, בשניהם גם יחד.

מוסיף על הדברים הללו נשיא המכון, ד"ר אריק כרמון, ומדגיש כי "כזרז שינוי, מעצב המכון הישראלי לדמוקרטיהתכניות לרפורמה מבוססות מחקר ומוביל אסטרטגיות יישום מעשיות".[1]

מעט דוגמאות על פעולות המי"ד

מעורבותו של המי"ד בהליכי החקיקה ומאמציו להשפיע עליהם הם נתח עיקרי מפעילויותיו, אם לא המרכזיות שבהן. נציג להלן כמה דוגמאות, על קצה המזלג. כך, למשל, תחת חסותו פועל 'פורום לתיקון שיטת הממשל', שהוקם "מתוך תחושה של צורך בהנעת תהליכים אשר יחוללו מפנה משמעותי ביכולות ואופני התפקוד של בית הנבחרים בכלל והאוחזים בהגאי השלטון בפרט", וכדי "לגבש הצעות מעשיות לחקיקה וקביעת מדיניות לשינויים בשיטת הבחירות".[2] דוגמא בולטת לכך ניתן למצוא על-נקלה מן העת האחרונה. בוויכוח שנתגלע בין מפלגות הקואליציה בכנסת על דבר קביעת משאל עם בחוק יסוד התגייסו ראשי המי"ד כאיש אחד כדי לשכנע את הציבור ונבחריו נגד המהלך. עמדה זו כמובן לגיטימית, אך לא ניתן לנתק אותה מהקשרה הפוליטי האקטואלי, והיא מצביעה באופן ברור על האופי הפוליטי של פעילות המי"ד.

המי"ד הציג מטעמו הצעת חוקה למדינת ישראל.[3] אין, כמובן, עוררין על חשיבותו של הדיון הציבורי בתחום זה. עם זאת, החוקה שהוצעה משקפת את התפיסות הפוליטיות של אנשי המי"ד ואת מאפייניה המובהקים. כך, למשל, בהצעת החוקה של המי"ד מדינת ישראל איננה מוגדרת כבית הלאומי של העם היהודי. יתרה מכך: בדיונים שהתקיימו בוועדת החוקה של הכנסת ה-17, אנשי המכון יצאו חוצץ נגד ההצעה שבחוקה ייכתב שמדינת ישראל היא "ביתו הלאומי של העם היהודי".[4] במאבק הפוליטי והאידיאולוגי המתחולל במדינת ישראל על זהותה מייצג אפוא המי"ד גישה בעלת גוון מובהק. חשוב שקולה של עמדה זו יישמע, וחשוב שיישמע על ידי אנשים בעלי מקצוע וניסיון כאנשי המי"ד, אולם ברור כי מדובר בעמדה פוליטית שנויה במחלוקת.

גם המונח 'דמוקרטיה', שהמי"ד קבעו בראש שמו, מפורש על ידי המי"ד באופן מסוים העולה בקנה אחד עם תפיסת עולם שנויה במחלוקת. כך, למשל, במאמרי הדעה שמפרסמים חברי המכון באתר האינטרנט מכונות הצעות חוק שנדונו בכנסת בכינוי "חקיקה אנטי דמוקרטית";[5] חוק ההסדרים מכונה "חוק נתעב";[6] הדמוקרטיה הישראלית מכונה "דמוקרטיה חלולה";[7] ועוד כהנה וכהנה ביקורות ועמדות, לגיטימיות כמובן כשלעצמן אולם נטועות עמוק בלב המחלוקות הפוליטיות הבוערות בישראל.

דוגמאות נוספות לפעילותו הפוליטית האינטנסיבית של המי"ד הצבועה בגוון פוליטי מסוים הן, למשל, נייר העמדה שכתב פרופ' מ' קרמניצר, סגן נשיא המכון, על טיוטת חוק העוסקת בביקורת גופי התביעה במשרד המשפטים;[8]הביקורת החריפה שהשמיע המי"ד על הצעות החקיקה מטעמו של השר פרידמן בתקופת כהונתו כדי לנסות לבולמן;[9] מאמר דעה חריף של נשיא המכון המתנגד לרפורמה שלטונית שהציע שר החוץ המתבססת על מודל של משטר נשיאותי;[10] ועוד אינספור עניינים פוליטיים הנתונים במרומי סדר היום הפוליטי-ציבורי, שהמי"ד מבקש להשפיע וליזום בעניינם.

בדומה לכך, בעבר הרחוק יותר, קידם המי"ד את רעיון ההתנתקות בהציגו ניירות עמדה ומחקרים שמטרתם הייתה לעשות נפשות להתנתקות ולפינוי יישובים יהודיים. פעילות זו התרחשה חודשים לא מעטים לפני שאריאל שרון העלה את הסוגיה על סדר היום הפוליטי, ולאחר שקרם הרעיון עור וגידים הוסיף המי"ד ופרסם מטעמו מסמכים לקידום ההתנתקות והלגיטימיות הציבורית לעשייתה. יש לציין כי במשך תקופה מסויימת נפל אף צה"ל במלכודת תדמיתו של המכון כגוף ממלכתי ושיתף עמו פעולה בהיערכות להתנתקות, עד אשר הבינו קברניטי צה"ל את חומרת הדבר והתנערו משיתוף פעולה זה.[11]

סיכום – מהותו של המי"ד כגוף פרטי אזרחי העוסק בקידום אג'נדות שנויות במחלוקת

כאמור, הדברים מוצגים כאן לא כדי לשפוט האם עמדותיו של המי"ד רצויות אם לאו. בשאלות אלו רשאי כל אדם בישראל להחזיק בדעתו, ורשאי כל מכון מחקר או ארגון השפעה להאמין ולפעול כפי ראות עיניו, כפי שאכן פועלים גופי מחקר ומדיניות פרטיים רבים. קיומם של גופים אזרחיים פרטיים כמו המי"ד הוא חשוב ללא ספק, ותורם תרומה רבה לדמוקרטיה ולשיח הציבורי.

מטרת הצגת הדברים היא להבהיר מעבר לכל ספק את שני המאפיינים של המי"דראשית, המי"ד הוא ארגון פרטי בעל אג'נדה פוליטית ואידיאולוגית מובהקת (בדומה לארגונים חוץ פרלמנטריים רבים)שנית, המי"ד פועל במלוא המרץ להשפיע על סדר היום הפוליטי ועל ההחלטות המתקבלות בגופי השלטון בישראל בהתאם לעמדותיו (גם כן בדומה לארגונים חוץ פרלמנטריים רבים).

פגמים בשיקול הדעת המינהלי –

שיקול בלתי סביר המבוסס על הנחות עובדתיות שגויות

החלטת ועדת החריגים לאשר את הקצאת המקרקעין למי"ד פסולה משום שהיא מתבססת על טעות יסודית –  עובדתית וקונספטואלית. כעולה מפרוטוקול הדיון הסתמכה ההחלטה על ההנמקה הבאה:

"המדובר במוסד בעל מוניטין ומסורת רבת שנים אשר יש לו תרומה רבה לעיצוב השלטון הדמוקרטי במדינת ישראל. מיקומו באזור המבוקש תואם ותורם למדיניות התכנונית של העירייה בכל הנוגע לריכוז מוסדות שלטון ומוסדות לאומיים ייחודיים במתחם הכניסה לעיר".

קדמה להחלטה זו הנמקתו של מהנדס העירייה:

"המתחם כולו מיועד להוות מוקד שלטוני ובו כל סמלי השלטון של מדינת ישראל, משכך המכון הישראלי לדמוקרטיה מהווה חלק חשוב ומשלים".

כמפורט לעיל, המי"ד איננו סמל שלטון, ואינו מוסד לאומי. זהו גוף פרטי. גוף פרטי בעל אג'נדה מובהקת, שנויה במחלוקת, המבקש להנחיל את עמדותיו ולהשפיע כפי יכולתו על הציבור ובייחוד על מקבלי ההחלטות ובעלי עמדות המפתח בגופי השלטון.

השיקולים של הוועדה הם אפוא אלו אשר מחייבים את המסקנה ההפוכה:

הקצאת שטח ציבורי לגוף פרטי במקום בעל משמעויות כאלה, קרי, מקום שהגופים הממוקמים בו הם גופי שלטון, מוסדות לאומיים וסמלי שלטון, משמעותה הפיכת הגוף הפרטי לגוף בעל מעמד לאומי. פעולה כזו, בייחוד כאשר מדובר בגוף פרטי המקדם אג'נדות מסוימות, שנויות במחלוקת ציבורית עמוקה ומנוגדות לתפיסת עולמם של רבים בציבור הישראלי, היא פעולה המנוגדת לעקרונות הדמוקרטיים שעליהם מושתתת מדינת ישראל. אין מחלוקת כי המי"ד זוכה להערכה על ידי רבים, ואין ספק כי יש לו מוניטין ומסורת, וגם כי הצליח לא מעט בהנחלת השקפותיו. ועדיין אין המי"ד גוף ייחודי, שהרי ישנם גופים אחרים הפועלים להנחלת וקידום רעיונות שונים בתחומים אלה או בתחומים ציבוריים אחרים.

כפי הנראה, חברי הוועדה הנכבדה נפלו כאן למלכודת. כאמור לעיל המי"ד חותר למיתוגו כגוף כלל לאומי, ממלכתי, המצוי בקונצנזוס גמור. למיתוג זה מסייעים שמו – 'המכון הישראלי לדמוקרטי', הסמל שניכס לעצמו – דמות תבניתה של כנסת ישראל, וכן יכולתו לגייס חוקרים ועמיתים מציבורים ותחומי עיסוק שונים. מגמה זו של המי"ד מובנת. מנקודת מבטו הוא פועל בדרך נכונה, שהרי באמצעות המיתוג הממלכתי והקונצנזוסיאלי יוכל לשכנע, להשפיע ולהפיץ את עמדותיו בדרך יעילה יותר. אך בכל אלו אין כדי לטשטש את זהותו ומהותו של המי"ד – גוף פרטי, המתקיים מתרומות פרטיות, הקובע לעצמו את האג'נדה והתפיסות הרעיוניות ומקדם אותן כפי ראות עיניו, ואינו כפוף לאיש (מלבד כללי הניהול התקין של חוק העמותות).

מנגד, גופים ממלכתיים או לאומיים הם גופים המוקמים מכוח חוק או מכוח החלטות חוקיות של המוסדות השלטוניים דמוקרטיים, פעולתם כפופה להחלטות הגורמים הנבחרים ולמבקר המדינה, ואינם נתונים להשפעה של סוכני רעיונות פרטיים.

הקצאת השטח הציבורי למי"ד במתחם קריית הלאום משמעותה היא הקניית "מעמד על" למי"ד לעומת גופים דומים אחרים, הפיכתו באופן בלתי דמוקרטי לחלק מסמלי השלטון בישראל, והנצחת מעמד זה. גוף זה, המתחרה על נתח ההשפעה בשוק הדעות בישראל, מודה בנייר המדיניות שהגיש לוועדה כי כדי להגדיל את השפעתו על מוסדות השלטון החוקיים והדמוקרטיים "הוא מבקש להעתיק את מיקומו בסמוך אליהן מתוך רצון לשפר את שירותיו להן". בדיוק מן ההנמקות שפורטו בפרוטוקול הוועדה, ההיעתרות לבקשתו משמעותה יצירת גוף בעל השפעה באופן בלתי דמוקרטי.

פגמים בשיקול הדעת המינהלי – הקצאת שטח ציבורי באופן בלתי שוויוני

בנוסף לכך, הקצאת החלקה הנדונה למי"ד פסולה מחמת חוסר השוויון הקיצוני שהיא יוצרת בין המי"ד לבין גופים פרטיים אחרים העוסקים אף הם במדיניות ציבורית.

בעת שרשות ציבורית מחלקת או מקצה משאבים מוגבלים השייכים לציבור חובה עליה לשקול שיקולים של צדק בחלוקת המשאב. עיקרון יסוד זה של המשפט המינהלי עוגן זה מכבר בפסיקת בית המשפט העליון:

"למשפט תפקיד חשוב בכל הנוגע לפיקוח על החלטות שעניינן חלוקת עושר בחברה, והוא פיתוח מערכת נורמטיבית המבטיחה כי החלטות בעלות השלכות חלוקתיות יהיו תוצאה של הליך צודק ופתוח, בייחוד לנוכח הסכנה שהחלוקה תיטיב רק עם קבוצות לחץ מאורגנות היטב".

(בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25 (2002)).

חוסר השוויון הכרוך בהקצאת החלקה הנדונה למי"ד אינו כרוך בהליך, שהרי חזקה על ועדת ההקצאות והעירייה שיהיה תקין; חוסר השוויון הוא בלתי נמנע בתוצאה, כלומר מעצם העובדה ששטח ציבורי שמקומו בקריית הלאום בירושלים יוקצה לגוף פרטי המבקש להשפיע ולהנחיל את האג'נדה שלו על גופי השלטון בישראל, והמינוף האדיר שמהלך כזה יקנה לאותו גוף.

כפי שהעיד מהנדס העיר, האדריכל שלמה אשכול, "אזור הכניסה לעיר הכולל את משרדי הממשלה תחת הכותרת 'המרחב השלטוני הפתוח', כולל שימושים מגוונים, מוסדות לאומיים, משרדים, מלונאות, הספרייה הלאומית, שדרות המוזיאונים, בית המועצה לישראל יפה, משרד מבקר המדינה… המתחם כולו מיועד להוות מוקד שלטוני ובו כל סמלי השלטון של מדינת ישראל".[12] אזור זה מאכלס אפוא מוסדות שלטוניים, לצד אלמנטים לאומיים אחרים. הקצאת מקרקעין בשטח זה לגוף פרטי המתחרה בשוק הדעות הישראלי על היכולת להפיץ את עמדותיו ורעיונותיו, ויהיו מבוססים או מקובלים ככל שיהיו, מעניקה לו יתרון עצום על פני גופים אחרים המבקשים לקדם רעיונות ודעות.

לפיכך, אף לוּ ניתן היה להקצות למי"ד מקרקעין המיועדים לשטח ציבורי, חובה על הרשות להימנע מלהקצות מקרקעין לגוף פרטי מסוגו במקום ייחודי בעל חשיבות 'אסטרטגית' שאין דוגמתה, בלב מוסדות השלטון והממשל של מדינת ישראל. עצם הקצאת שטח ציבורי במקום זה – ואף אילו היתה זו הקצאה תמורת תשלום – לגוף פרטי רעיוני אחד והעדפתו על פני גופים רעיוניים אחרים, מהווה הפרה חמורה של עקרון הצדק החלוקתי.

המי"ד הוא גוף עתיר משאבים ויכולת כלכלית. מבין שלל הגופים הפרטיים המבקשים להשפיע על סדר היום הפוליטי והציבורי בישראל, אין ככל הנראה גוף שיכול לתחרות במי"ד מבחינת משאבים. ספק אם ישנו כיום גוף מקביל שיכול להציע הצעה דומה לבניית מבנה קבע בחלקה המדוברת. אין גם ויכוח כי איכות עבודותיו של המי"ד ורמתן המחקרית גבוהות. אין לכחד כי המי"ד נוחל הצלחה בהגשמת מטרותיו, והוא אף זכה להערכה מטעם המדינה בקבלו את פרס ישראל בשנת 2009. אולם לא יכולת כספית ולא הצלחה מחקרית ויכולת השפעה מוכחת יכולות להצדיק את הפלייתו לטובה של ארגון אחד המתחרה על השפעה בשוק הרעיונות הישראלי לעומת ארגונים אחרים. עצם הרעיון כי יכולת כלכלית גבוהה, קרי, הצלחה בגיוס כספי תרומות, תקנה לגוף פרטי בעל אג'נדה רעיונית יתרון על פני גופים פרטיים רעיוניים אחרים בכך שעושרו יאפשר לו להתמקם במקום שבו תהיה לו יכולת השפעה מוגברת, נוגדת עקרונות דמוקרטים בסיסיים, עקרונות מנהליים בסיסיים, ובפרט עקרונות של צדק בחלוקת משאבי ציבור.

סיכומו של דבר, הקצאת מקרקעי הציבור המיועדים לשטח ציבורי במקום בעל חשיבות לאומית, שעצם הנוכחות בו מקנה מעמד ויתרון עצומים, חייבת להיעשות באופן שוויוני. הקצאתה לגוף פרטי אחד משמעותה הקניית יתרון עצום לגוף זה על פני המתחרים באותו שוק, ולמעשה הפיכתו לגוף מעין ממלכתי, ולפיכך פסולה מכל וכל, גם אם הליך ההקצאה העניק כביבול הזדמנות שווה לכלל הגופים. מטעמי דמוקרטיה יש להימנע מהקצאת השטח הנדון לגוף פרטי שפעילותו היא השפעה פוליטית וציבורית.

פעולה לא חוקית –

איסור הקצאת שטח ציבורי לגוף המנהל פעילות פוליטית

סעיף 5(ט) לחוזר המנכ"ל קובע (בין יתר העקרונות אשר יש להכליל בתבחינים להקצאת קרקעות) כי "לא יעשה שימוש בקרקע לפעילות פוליטית או מפלגתית". בלשון דומה קובע גם סעיף 20.8.3 לנוהל.

הטעם מאחורי איסור זה ברור: לא ראוי כי מקרקעין שייעודם על-פי תכנית המתאר הוא שטח ציבורי, כלומר מקרקעין, משאב ציבורי מוגבל, אשר אמורים לשרת את ציבור תושבי העיר, יוקצו – ללא תשלום – לפעילות סקטוריאלית שתכליתה קידום אינטרסים פוליטיים, ובוודאי שלא פעילות מפלגתית. הקצאה כזו, שהיא הטבה מובהקת מטעם הרשות לגוף פרטי, צריכה לשרת את צרכיו של הציבור ולא לתמוך בצד זה או אחר במחלוקת ציבורית.

האיסור הקבוע בחוזר המנכ"ל מתייחס הן לפעילות פוליטית, הן לפעילות מפלגתית. ההתייחסות לשני סוגי הפעילות בנפרד מלמדת כי אסור להקצות שטח ציבורי לפעילות פוליטית אף אם היא איננה מפלגתית. אין מחלוקת כי המי"ד איננו גוף המקיים פעילות מפלגתית. ברם, פעילותו היא פעילות פוליטית מובהקת, כפי שהוצג באריכות לעיל, במובן זה שהוא פועל במלוא המרץ להשפיע על סדר היום הפוליטי ועל ההחלטות המתקבלות בגופי השלטון בישראל בענייני חברה וממשל בהתאם לעמדותיו. אם פעילותו זו של המי"ד איננה 'פעילות פוליטית', קשה להעלות על הדעת פעילות פוליטית (שאינה מפלגתית) כלשהי.

המסקנה היא ברורה. המי"ד הוא גוף שפעילותו היא פעילות פוליטית מובהקת, ולפיכך הקצאת מקרקעין המיועדים לשטח ציבורי למי"ד אסורה לפי חוזר המנכ"ל ולפי הנוהל. לפיכך יש לדחות את בקשת המי"ד להקצאת המקרקעין.

סיכום

המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא גוף פרטי, בעל אג'נדה עצמאית המייצגת סקטור רעיוני מסוים בחברה הישראלית. הוא שואף להשפיע על עיצוב המדיניות וקבלת ההחלטות של הגופים הפוליטיים בישראל בסוגיות פוליטיות בוערות, בדומה לגופי מחקר והשפעה פרטיים אחרים הפועלים בישראל.

לפיכך, שיקולי הוועדה נגועים בטעויות עובדתיות וקונספטואליות. המי"ד איננו גוף ממלכתי או לאומי כי אם גוף פרטי עצמאי בעל יומרה לקדם אג'נדות לפי השקפתו. הקצאת שטח עבורו במתחם קריית הלאום תקנה לו מעמד של גוף ממלכתי, כביכול היה חלק מן המבנה הדמוקרטי של ישראל, באופן הסותר את העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה. הנמקות הועדה גופן הן אשר מחייבות להימנע מהקצאת שטח ציבורי בקריית הלאום לגוף פרטי המבקש להשפיע על מוסדות השלטון.

מעבר לכך, הקצאת שטח ציבורי לגוף פרטי העוסק בהשפעה על הפוליטיקה הישראלית בתוך מתחם קריית הלאום ובסמוך לגופי השלטון הממלכתיים מעניקה לו יתרון בלתי הוגן ובלתי ניתן לגישור על פני גופים אחרים. לפיכך, משיקולים של צדק חלוקתי, יש להימנע מלהקצות שטח שמיועד לצרכי ציבור בסמוך לקריית הלאום לגוף פרטי מסוג זה.

לבסוף, המי"ד הוא איננו גוף מפלגתי, אולם הוא גוף פוליטי לעילא ולעילא. לפיכך, בהתאם להנחיות חוזר מנכ"ל משרד הפנים ונוהל ההקצאות של העירייה, חל איסור להקצות לו שטח ציבורי.

מכל הטעמים הללו מתבקשת ועדת ההקצאות לדחות את בקשתו של המי"ד להקצאת שטח ציבורי במתחם קריית הלאום.

 

בברכה

פרופ' אריה אלדד

יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

[1]http://www.idi.org.il/על-המכון/דבר-הנשיא

[2] http://www.idi.org.il/אירועים/הפורום-לתיקון-שיטת-הממשל

[3] הצעת החוקה של המי"ד נגישה ב:http://www.idi.org.il/PublicationsCatalog/Pages/Const/index.htm.

[4] ראה למשל דברי אנשי המי"ד ב-http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2006-12-10.html.

[5] http://www.idi.org.il/ספרים-ומאמרים/מאמרים/נגד-חוק-החרם-–-חוות-דעת

[6] http://www.idi.org.il/ספרים-ומאמרים/מאמרים/חוק-ההסדרים-ושוק-התקשורת

[7] http://www.idi.org.il/ספרים-ומאמרים/מאמרים/דמוקרטיה-חלולה

[8] http://www.idi.org.il/ספרים-ומאמרים/מאמרים/קעקוע-מוסד-היועץ-המשפטי-לממשלה/

[9] http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-150805-00.html?tag=11-53-24.

[10] "תכנית ליברמן לפוטיניזציה של הדמוקרטיה הישראלית: אביגדור ליברמן מנסה להחיל כאן משטר נשיאותי, אלא שהתוכנית שלו לא רק מסוכנת לדמוקרטיה, אלא גם בלתי מעשית. לדעתו של ד"ר אריק כרמון מדובר באיום קיומי" http://www.idi.org.il/ספרים-ומאמרים/מאמרים/תוכנית-ליברמן-לפוטיניזציה-של-הדמוקרטיה-הישראלית

[11] "המכון הישראלי לדמוקרטיה ופוליטזציה הלא-פוליטית של צה"ל", http://mida.org.il/?p=10768.

[12] פרוטוקול הדיון בוועדת החריגים של ועדת ההקצאות (ירושלים) מיום 30.1.13, עמ' 45.