שמונים שנה לאחר סיום מלחמת העולם - האם יד ושם מעודכן?
פרופ' אלישע האס
חוק יד ושם שנחקק שמונה שנים לאחר סיום מלחמת העולם השניה מגדיר את תפקידי יד ושם בזו הלשון " תפקידו של יד ושם הוא לאסוף אל המולדת את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם, נלחמו ומרדו באויב הנאצי ובעוזריו ולהציב שם וזכר להם, לקהילות, לארגונים ולמוסדות שנחרבו בגלל השתייכותם לעם היהודי וכן להנציח את זכרם של חסידי אומות העולם"
מדוע חשוב למדינת היהודים הריבונית לזכור את הקרבנות? מובן שתחת הלם השואה חשוב היה ללקט את המידע על מיליוני אחינו בני העם היהודי שלא זכו לקבר ישראל ונרצחו אך ורק בגלל היותם חלק מעם ישראל ולהציב להם תחליף למצבה אישית. אולם בכל יום זכרון לשואה ולגבורה אנו שומעים את ההצהרות שמסתכמות בשלש מילים: "לעולם לא עוד!". בניגוד להצהרה זו מזה ימי דור אנו עדים לטקסי יום הזכרון מטעם יד ושם שעיקרם התמקדות בקורבנות כפרטים, כגון טקסי "לכל אדם יש שם".
הקמנו מדינה ריבונית, טייסי חיל האוויר קיימו מטס מעל חורבות הגיהינום שעל אדמת פולין, בני הנוער עולים לרגל לאתרי הגיהינום ומצעד החיים מצהיר "אנחנו חיים, לא ניתן לרצוח את העם בעתיד". האם יד ושם נותן ביטוי לשבועה חשובה זו שהיא הלקח החשוב ביותר מההיסטוריה הזוועתית של שנות הארבעים של המאה הקודמת?
בביתן 10 במחנה אושוויץ 1 מוצבת כרזה המצטטת את אמירתו החשובה של ג'ורג' סנטיאנה "אלה שלא לומדים מההיסטוריה נידונו לחיות אותה שוב". ביתני הלבנים האדומות במחנה זה נשמרים כאות זכרון לכל מי שצריך ללמוד מן ההיסטוריה כיצד להתכונן לאפשרות של אירוע שואה נוספת. ביתנים אלה אינם מצבת זכרון לקורבנות מכונת הרצח הנאצית, אין שם שמות פרטיים. מחנה זה נועד ללמד אותנו שהשואה היתה מציאות וכיוון שקרתה פעם אחת, אף אחד לא יכול לטעון ששואה נוספת היא בלתי אפשרית. צריך ללמוד מי יצר אותה, מה היתה המוטיבציה וכיצד הוכנה המכונה הרצחנית. הלימוד לא נועד להיות קינה על אבות, אמהות וילדים אלא תזכורת לעולם כולו כיצד למנוע הישנות אירוע נוסף. לשם כך חשוב לזכור מי היו השותפים הראשיים ומי היו השותפים המשניים ולהקות העידוד ומי כיום שותף לתשתית תרבותית שמאפשרת שואה.
.
בדומה לביתני מחנה אושוויץ 1 האם יד ושם הוא רק מוזיאון של העבר או שלאחר שמונים שנה הוא יתן ביטוי גם לשבועת "לעולם לא עוד"? כדי לתת תוקף לסיסמה זו חובתנו לבחון את קיני שנאת היהודים הקיימים היום בעולם ואשר מהם עשויה לצמוח תופעה דמוית השואה, לא רק כקינה (חשובה) על הקורבנות אלא גם ללימוד האזהרות שקדמו לשואה ובחינת הסכנות הקיימות היום. לכן אפשר היה לצפות שיד ושם יתן דגש ללימוד והבלטת הכוחות שיזמו ועודדו את מפעל המוות הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. הכשל הגדול של יהדות אירופה היה ההתעלמות מכך שראש הנחש הודיע על כוונותיו מראש בספרו המכונן.
אמנם, חוק יד ושם מתמקד בקורבנות ולא מכוון את המוסד להצגת זכרון לרוצחים ועוזריהם, לתרבותם ולמניעיהם. אולם חוק משלים, חוק המלחמה בנאצים ובעוזריהם כן נותן תשומת לב לא רק לרוצחים אלא גם למסיתים להרג יהודים. ברוח שילוב שני החוקים האלה נתן יד ושם דגש על המסיתים. במסגרת תובנה חשובה זו הוצגה באתר הזכרון הלאומי היהודי הראשי תמונה בולטת של חג' אמין אל חוסייני, מנהיג המרד הערבי בארץ ישראל של טרום הקמת המדינה, בחברתו של מורו ורבו אדולף היטלר ימ'ש. אל חוסייני היה פעיל בעידוד תכניות הרצח ופעל בדרגת גנרל באס אס הידוע לשמצה.
מן הראוי שבדור שבו יוצאי המחנות כבר אינם עמנו, יד ושם לא יתמקד רק בקורבנות אלא יציג לנו ולעולם את שותפי הרוצחים כדי שנוכל ללמוד על התהליכים שהובילו לאסון הגדול בהיסטוריה שלנו ונדע למנוע אסונות נוספים. את ההיסטוריה של השואה והגורמים שתרמו לקיומה עלינו ללמוד ולשנן כדי שלא נהיה נידונים לחיות אותה מחדש. יש בסביבתנו קולות רבים שרואים בחיסול המדינה היהודית, רק בגלל שהיא יהודית, יעד אסטרטגי, לאומי, דתי וצבאי. הגיע הזמן שיד ושם יציג בפני העם בישראל ובפני אומות העולם את המשותף לכל מי שהצהירו בעבר, ואלה שמצהירים גם כיום שחיסול מדינת הלאום היהודית היא יעד אסטרטגי עבורם. זיכרו את ג'ורג' סנטיאנה.
פורסם באתר מידה ביום השואה תשפ'ב