יגאל הורביץ, שר האוצר ב- 1980, טבע את הסיסמא האלמותית: משוגעים, רדו מהגג! הדברים נאמרו בהקשר של התקרבותה של ישראל אל עברי פי פחת בתחום הכלכלי. ניתן היום לקרוא קריאה דומה, כאשר החברה בישראל צועדת אל סף תהום נוראה, אם כי בשינוי משמעותי: מנהיגים, רדו מהגג!
ייאמר מיד, בראשית הדברים: כמעט כל אזרחי ישראל רוצים שמדינתם תהיה יהודית ודמוקרטית. כמו כן יש לומר: אין סכנה אמתית לדמוקרטיה בישראל. מחצית הציבור רואה את הסכנה בהפיכה המשטרית של אהרן ברק, אשר השליטה את הרשות השופטת על הרשות המחוקקת ועל הרשות המבצעת, וכך הרשות השופטת פוסקת על-פי עילות שונות, ולא רק על-פי החוק. המחצית השנייה – במהפכה שמובילים אהוד ברק ומרעיו, שורפי האסמים. אלה ואלה לא יהוו סכנה של ממש, כל עוד ישמרו על כללי המשחק הדמוקרטיים. איפה יש הסכמות רחבות? רק בדיקטטורה. אבל, אין כל סכנה שבישראל יהיה דיקטטור שיזכה להסכמה רחבה. הסכנה הזו אינה קיימת!
בחודשים האחרונים נחשפנו לתעמולה שקרית ומסוכנת כאילו ישראל צועדת לעבר הפיכתה לדיקטטורה. המתונים מבין המזהירים מכך השוו את ישראל לפולין ולהונגריה. הקיצונים מבין המזהירים לא בחלו בהשוואה המבחילה של ישראל 2023 לגרמניה 1933. עד כדי כך הגיעה עוצמתם של השקר ושל ההסתה! וכאשר דברים חמורים אלה נפלו על אוזניהם של שונאי נתניהו, אלה שכל אשר הם מבקשים הוא להפיל את ממשלתו החוקית, התחלנו להידרדר לעבר המציאות הנוכחית. לא רפורמה משפטית כלשהי מעניינת אותם, אלא ראשו של נתניהו.
ואף-על-פי-כן, בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה הנבחר, ועל כן הוא הנושא באחריות העליונה למתרחש במדינה. על כן הוא זה שצריך לשבת על כיסא המבוגר האחראי ולטכס עצה כיצד להיחלץ מן המערבולת המאיימת עלינו לכלותנו. תפקידו הוא כמעט בלתי אפשרי. שונאיו רבים, עתירי ממון ומגובים על-ידי קבוצות לחץ איכותיות ועל-ידי תקשורת מגויסת וקולנית. הוא אינו יכול להתקפל, כי כל התקפלות תסלול את הדרך להפעלתן של שיטות פסולות דומות במחלוקות עתידיות שעוד נכונו לנו. הוא מתקשה לרכב על הנמר המוביל בסגנון עתיר-שגיאות את השינויים המשפטיים, יריב לוין ושמחה רוטמן, שר המשפטים ו- יו"ר ועדת החוקה, בהתאמה. הוא אינו יכול לפטר את שריו שלוחי הרסן ונטולי הבינה, דוד אמסלם ועוד שורפי אסמים. ולמרות הכל, בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה הנבחר.
מן העבר השני נמצא בני גנץ, אדם שאמנם איננו יו"ר האופוזיציה, אבל הוא הכוח המוביל באופוזיציה, לפי הסקרים. הוא יודע לדקלם את המלים שרבים בציבור משתוקקים לשמוע בעניין הצורך בהסכמה רחבה. כאמור לעיל, הסכמות רחבות קיימות רק בדיקטטורה, כלומר אינן אפשריות בישראל, כי גם דיקטטורה אינה אפשרית בישראל, בניגוד לדעת המפגינים נגד תוצאות הבחירות הדמוקרטיות. למעשה, דרישתו של גנץ להסכמה רחבה אינה אלא דרישה לזכות וטו על מהלכים שהממשלה הנבחרת מובילה, וזה כמובן בלתי אפשרי.
יתר על כן, בני גנץ אמנם מוביל בסקרים, אך הוא איננו מוביל את האופוזיציה הפרלמנטרית, קל וחומר לא את האופוזיציה התוקפנית והכוחנית שאיננה פרלמנטרית, אשר מטרתה להפיל שלטון נבחר באמצעות הרחוב ולא באמצעות הקלפי. שליטתו באופוזיציה החוץ-פרלמנטרית קטנה אף מזו של נתניהו בגוש שלו בכנסת, גוש המונה 64 ח"כים.
אבל, על אף כל האמור לעיל, בנימין נתניהו ובנימין גנץ הם שני האישים, שני המנהיגים, שעל כתפיהם מוטלת החובה והמשימה – ואולי גם היכולת – לשחרר את ישראל מן המלכוד שבתוכו היא נמצאת. לשם כך עליהם להסתכל על המציאות מחוץ לקופסא, ולפעול ביחד למען עם ישראל. נתניהו יצטרך לעמוד בראש ממשלה שאיננה "ימין מלא", וגנץ יצטרך לוותר על תנאים ותכתיבים להרכב הממשלה. שניהם ייחשפו להתקפות פראיות מצד המחנות שלהם ויזדקקו לתעצומות נפש כדי לעמוד מולן. שניהם יצטרכו – ביחד – לפנות אל קבוצות הלחץ בצבא ולהבהיר להן שהשתתפותן במאבק הפוליטי מסוכנת ואסורה.
הסיכוי להיחלץ מן המשבר הנוכחי תלוי בנכונותם של שני המנהיגים, בנימין נתניהו ובנימין גנץ, להתגבר על משקעי העבר ולהסתכל קדימה, אל ישראל היהודית והדמוקרטית, שאותה רוצים כמעט כל אזרחי ישראל.
בשבוע של תשעה באב, ולנוכח העבר היהודי שלנו והניסיון המר, זהו צו השעה: מנהיגים, רדו מהגג!
ד"ר רון בריימן
הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
מנהיגים, רדו מהגג! חדשות-1 ה' באב תשפ"ג, 23.07.23
Comments