הם קוראים לעצמם "בני האור", "המחנה הדמוקרטי", "מחנה השלום". הם "הנאורים כזוהר הרקיע". הם היודעים מה טוב ומה נכון ומה ליברלי ומה צודק. איך שר עוזי חיטמן: "הם יודעים יותר טוב ממני, הם יודעים יותר טוב ממך, מה טוב בשבילי, מה טוב בשבילך. גם אני למדתי בארץ הזאת אהבת מולדת, אהבה תמה, גם אני איבדתי .....". אין למתנשאים מונופול על כל אלה. גם אני רואה את עצמי כבן אור, כדוגל בדמוקרטיה, כרוצה שלום.
הם זועקים "דמוקרטיה" בראש חוצות ועל הגשרים, אבל מדובר באותו מחנה שהוא גלגול של אנשי ה"בלפוריאדה", שהם עצמם אחת הגרסאות של "רק לא נתניהו". הם אינם מקבלים את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו כאן רק לפני 4 חודשים. תנו להם את ראשו של נתניהו והם יירגעו. ואם נתניהו יסכים ל"שלום" מבית מדרשם, לא ירחק היום והם יאתרגו גם אותו, כמו שהפכו את אריאל שרון לאתרוג נערץ, מרגע שהפך ל- D-9 בשירות השמאל ושנאותיו: שנאת המתנחלים, שנאת הדתיים, שנאת היהדות, שנאת ארץ ישראל.
יש אנשים חיוביים מאד הנגררים למחול השדים השוטף את הארץ. בראש ובראשונה נשיא המדינה. מה גרם לו לדרוש את הפסקת החקיקה – תפקידה של הרשות המחוקקת – אבל בלי לדרוש, לפחות למען האיזון, הפסקת פעולות המחאה?! המוחים טוענים שאי אפשר להידבר כאשר על השולחן מונח אקדח טעון – החקיקה – אבל לדעתם אפשר להידבר אם יונח על השולחן האקדח הטעון שלהם – המחאה – ומחאה זו תימשך לדעתם עד שחלילה תופסק פעולת התיקון – באיחור של כשלושים שנים – של המהפכה המשפטית/המשטרית/החוקתית מבית מדרשו של אהרן ברק.
שלושים שנים חיינו בצל עיוות הדמוקרטיה, ללא האיזון החיוני למשטר דמוקרטי אמתי, איזון שבו שלוש הרשויות שוות בכוחן ומאזנות זו את זו. לפני כשלושים שנים ניצלה הרשות השופטת את חולשתן של הרשויות האחרות וחדרה ברגל גסה לתחומי אחריותן, ובכך גרמה לתוהו ובוהו ("כאוס" בלשון התקשורת) הנוכחי. והתקשורת – הרואה את עצמה כרשות-על לצדק ולאובייקטיביות, אבל תוקפת כל ממשלה משמאל בלבד – קוראת למתרגש עלינו היום בשם שהמציאו המפגינים, המהפכה המשפטית/המשטרית/החוקתית. תקשורת הוגנת לא היתה קוראת "מהפכה" למה שהוא מהפכה רק בשפת המפגינים.
ועוד על התקשורת: די להכללות. בין המפגינים יש אנשים חיוביים, וכך גם בקרב הרוב השקט של תומכי התיקונים החוקתיים. אין מחאת ההייטקיסטים אלא יש הייטקיסטים בין המפגינים; אין מחאת הכלכלנים אלא יש כלכלנים בין המפגינים; אין מחאת המרצים אלא יש מרצים בין המפגינים; אין מחאת הסטודנטים אלא יש סטודנטים בין המפגינים; וכן הלאה. ההכללות מבית מדרשה של התקשורת הן מעשה מגמתי ובלתי אחראי. למען האמת, גם הימין חוטא לא פעם בהכללות.
בכל מקרה, אין לגרור לעימות את יחידות המילואים של צה"ל ושל כוחות הביטחון האחרים. בכל מקרה, חובה לשלול על הסף סרבנות מכל סוג שהוא, גם אם מי שקורא לה הם קצינים מאד בכירים בדימוס.
גם לי יש בקורת קשה על הממשלה המכהנת, שהוקמה עקב אי-נכונותם של יאיר לפיד ובני גנץ לכבד את תוצאות הבחירות ולכהן בממשלת נתניהו. התוצאה: נתניהו נדחף בעל כורחו לזרועותיהם של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר המשטרה ("השר לביטחון לאומי") איתמר בן-גביר.
עדיין לא מאוחר לגנות באופן חד-משמעי את הפרעות שערכו מחבלים יהודים (לא "המתנחלים" בהכללה) בעיירה הערבית חווארה, ואת הפגיעה בערבים חפים מפשע, גם כאשר הדם רתח בעקבות רצח 2 יהודים באותו מקום. מעשה זה הוציא שם רע לציבור היהודי בכללותו. מי שהוסיף חטא על פשע היה בצלאל סמוטריץ', שאיים באיוולתו למחוק את העיירה.
ועדיין לא מאוחר לקרוא לשני הצדדים להושיט יד זה לזה, תוך כדי החקיקה ותוך כדי המחאה, והכל למען המכנה המשותף לכולנו: עבר משותף ועתיק בארץ הזאת, ומסורת של מדינה יהודית ודמוקרטית.
ד"ר רון בריימן
היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
חדשות-1 י"ב באדר תשפ"ג 5.3.23 https://www.news1.co.il/Archive/0026-D-159326-00.html