top of page

הגיע זמן הדור השלישי

מחאת 2023 אינה מערכה למען מערכת הצדק המשפטית. זו מערכה לשימור ההגמוניה ששמרה על שליטה במדינה ובמדינה שבדרך גם לאחר 1977. זו מחאה שמנוהלת על פי תורת הפעולה של הקרן לישראל חדשה שלמדה את תורתו של ולדימיר איליץ' לנין: ערעור הסדר החברתי כדי לערער את המבנה המדינתי על ידי ערעור הבטחון של האזרח מלמטה. כך הם פועלים לכל אורך הדרך. היו כבר הרבה מחאות מתוקשרות מאז 1981 וכולן כוונו לפגיעה ביכולת ממשלות לאומיות להגשים מדיניות לאומית.

המצעד ממצפה רמון לירושלים ב1992, מחאת האהלים 2011 הן שתי דוגמאות לאופן הפעולה של הקרן לישראל חדשה. זו קרן שהוקמה לאחר שבשמאל הישראלי ובשמאל היהודי בארה"ב הבינו שתוצאות הבחירות בשנת 1977 לא היו תאונה דמוקרטית אלא שינוי של ממש בחברה היהודית בישראל. לאחר שבבחירות 1981 הוקמה שוב ממשלה על בסיס המפלגות הלאומיות הוקמה הקרן לישראל חדשה שמטרתה כפולה. ראשית, הפיכת ישראל למדינת לאומיה, מדינה לא יהודית, ושנית, אילוץ המדינה היהודית להתכווץ חזרה לגבולות 1949 כך שתשוב להיות חלשה, ומאויימת. לשם כך הם מטפחים את הלאומיות הערבית בתוך מדינת ישראל הקטנה ופועלים להחלשת יכולת העמידה של צה"ל.

התוצאה של מאבקי השמאל הפוליטי הישראלי ומעורבות הקרן לישראל חדשה, בשיתוף כספים רבים המגיעים ממדינות אירופה, היא שיתוק יכולת המחנה הפוליטי הלאומי להגשים את יעדיו במשך ארבעים שנה, שנותיו של הדור השני של המפעל הציוני. במקביל לגיוס הקרן למאבקים לערעור החברה היהודית בישראל מלמטה, הופעל המסלול המשפטי שגם הוא התגייס לחסימת המדיניות הלאומית ויכולת צה"ל לתת בטחון למדינה היהודית.

בבחירות 2023 עלה מאבק השמאל הפוליטי מדרגה נוספת. בהכירו בחוסר יכולתו לזכות ברב בציבור היהודי, הוא יצר ברית פוליטית עם הפוליטיקאים הערבים האנטי ציוניים. כאשר גם ברית זו כשלה ולא יצרה רב דמוקרטי, נוצר סיכוי לשבירת השיתוק הלאומי הישראלי. הסיבה העיקרית לשינוי זה היא חילוף הדורות, בשנות העשרים של המאה העשרים ואחת עובר הכח הפוליטי למנהיגים מהדור השלישי של המפעל הציוני. הדמוקרטיה העלתה דור צעיר של מנהיגים במחנה הלאומי שלא מוכנים להשלים עם מצב השיתוק והם נחושים לשבור את גורמי השיתוק. השלב הראשון הוא ריסון מעורבות מערכת המשפט במערכות המדינה והחזרת המשילות.

כאן השמאל מבחין שבדור השלישי כללי המשחק המשותק משתנים והוא נזעק. הזעקה אינה זעקת זכויות האדם, הכלכלה או הצדק המשפטי. הזעקה היא זעקת ההגמוניה שהצליחה בדור השני, החל משנות השמונים של המאה העשרים ועד שנות העשרים של המאה הנכחית, לנטרל את כוחו של הרב היהודי הלאומי.

הם לא מפגינים למען הצדק הם מפגינים למען ניטרול הכח שהדמוקרטיה נתנה בידי הרב היהודי הלאומי, למען המשך השיתוק הלאומי. הם זועקים דמוקרטיה אבל חולמים על דיקטטורה משפטית וכלכלית. אלה אנשים שרובם בני הדור השני, שנהנים מהשפע הכלכלי שנוצר כאן והרעיון של מדינה יהודית השונה מכל המדינות, לא מדבר אל ליבם. הם רוצים מדינה נורמלית ועוצמים עיניהם מבעיות יסוד של עצם הקיום שלנו במזרח התיכון.

החידוש במחאת 2023 לעומת המחאות המאורגנות הקודמות הוא שהפעם הם מגייסים את ה"גילדות" כדי למנוע התחזקות המדינה היהודית ולמען המשך התפוררותה. כיוון שהשמאל הבין שההכרעה היתה ממשית, והברית שכרת עם המנהיגות הערבית האנטי ישראלית לא התגברה על הרב היהודי, הם משתפים פעולה עם הקרן ומפוררים את החברה מלמעלה.

הם מגייסים את האליטות השבעות, את הכלכלנים, עורכי הדין, וכל התאגדות שתעלו על הדעת כדי להפחיד את המנהיגות החדשה של המחנה הלאומי ולמנוע את הרפורמה החיונית כל כך לעצם הקיום של המדינה היהודית. מבחינתם, החלשת הכלכלה והעצמה הצבאית היא תרומה להחלשת המנהיגות החדשה. כאן קרה דבר חדש במאבק נגד המדינה הלאומית.

השימוש ב"גילדה" של הקצינים הבכירים הוא דוגמה בולטת לכך. מצעדי הטייסים, בוגרי סיירת מטכ'ל, קציני השריון ועוד היד נטויה, מערבים את הגוף המשותף לכל האזרחים היהודים במהלך החלשת הלאומיות. בכך הם פוגעים במודע בשותפות האזרחית הגדולה ביותר, שיתוף הפעולה של הציבור בהתגייסות לצה'ל . מדוע הם פועלים נגד העתיד של עצמם? משום שמדובר במהלך של ייאוש מהסיכוי להתגבר על הרב היהודי בדרך דמוקרטית. לכן הם רוצים להפחיד את הנציגות הנבחרת של הרב היהודי ולבטל את השינויים הנדרשים גם במחיר מהלך אובדני.

עתה עלינו לקרוא למנהיגות הצעירה של המחנה הלאומי שאותה בחרנו בדרך הדמוקרטית המובהקת לא להתרשם מהרעש המאורגן. שום ויתור בתחום הרפורמה המשפטית לא יענה על כוונות המאבק הפוליטי של השמאל הנלחם לשימור יכולת השיתוק. הם לא נלחמים ברפורמה, הם נלחמים בעצם זכות הרב היהודי לשלוט בעתיד המפעל הציוני. לא ניתן להרגיע אותם בדרך של פשרה, מדובר בהתנגשות אמיתית שנדחתה במשך מאה שנים וסוף סוף יצאה לאור. זו התנגשות בין החזון של המדינה היהודית והחזון של המדינה הנורמלית. בין חזון שיכול להתקיים וחזון שמשמעותו דעיכה, וכניעה לכוחות החיצוניים השואפים לחסל את המדינה היהודית. לכן אסור לוותר על שום פרט ברפורמה המוצעת ועלינו לקרוא למנהיגות הצעירה של הדור השלישי להמשיך ביישום הבטחות הבחירות שזכו לתמיכה גורפת בציבור הציוני. לכו בכוחכם זה והושיעו את המדינה היהודית, אל תיראו ואל תיחתו ואל תתפשרו מפני הרעש שמייצרים המיואשים הפוליטיים. זהו מאבק היסטורי שבו אסור למצמץ.


י"ח בשבט תשפ"ג - 9.2.2023

פרופ' אלישע האס

יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

Comments


פוסטים אחרונים

bottom of page