שתי ההתנגדויות העיקריות לתכנית צפויות לבא מצד ירדן, ( המתנגדת בחריפות לתכנית כבר היום) ומצד הפלשתינים עצמם. האם ניתן להתגבר על התנגדויות אלו? ירדן תהפוך לפלשתין במוקדם או במאוחר. במוקדם ובדרכי שלום, ותוך אפשרות שימור מעמדו של בית המלוכה  – אם נשכיל לנהל שינוי כזה, או במאוחר – אם תשלים ישראל עם הקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן,שבעקבותיה תבוא השתלטות גורמי איסלם קיצוניים על המדינה החדשה ( בכוח, בבחירות דמוקראטיות , או בשילוב שלהם כפי שהתרחש בעזה). השלב הבא של הפלשתינים יהיה השתלטות על ממלכת ירדן בדרך להקמת "פלשתין הגדולה", כשלב נוסף בדרכם לחיסול ישראל ויצירת מדינה על פני כל מפת ארץ ישראל המנדטורית. בית המלוכה ההאשמי מודע היטב וחושש מכוונתם זו של הפלשתינים: הם הרי הוכיחו את שאיפתם זו בקיץ של שנת 1969. רק נחרצותו של המלך חוסיין במלחמתו בפלשתינים והתערבותה של מדינת ישראל לטובתו בחסימת הסורים – הצילו אז את בית המלוכה ההאשמי ומנעו הקמה מוקדמת של מדינה פלשתינית בירדן. היתה זו אחת מהטעויות ההיסטוריות החמורות שעשתה ישראל בכל תולדותיה כמדינה. כי לו היתה לפלשתינים מדינה כבר לפני ארבעים שנה היה הטיעון הבינלאומי שלהם ממעמד של "עם בלא ארץ" חלש ביותר, וקל היה הרבה יותר לקהילה הבינלאומית לקבל את הפתרון של "שתי מדינות לשני עמים משני עברי הירדן". גם בית המלוכה ההאשמי יודע היטב, כי הוא חי על זמן שאול, ואם תוקם מדינה פלשתינית ממערב לירדן היא תהפוך במהירה לבסיס עיקרי בניסיון להביא את הרוב הפלשתיני בירדן להשתלטות כוחנית על המדינה. הסיכוי היחיד להישרדותו של בית המלוכה ההאשמי בירדן הוא לקבל תכנית הפיכת הממלכה למדינה האשמית – פלשתינית  בתמיכה בינלאומית, ועם תקציבי פיתוח גדולים להתפלת מים, דיור, יצירת מקומות עבודה ותיעוש מתקדם. רק ערבות ישראלית מתמשכת ליציבות המשטר בירדן על ידי מניעת הקמת מדינה פלשתינית עצמאית ממערב לירדן , מדינה שתמיד תאיים על ירדן – רק ערבות כזאת , שותפות כזו באינטרסים לצמצם את כוחו של האויב המשותף – רק היא תבטיח לאורך ימים את  המשטר ההאשמי, ותוכל להביא לתמיכתה של ירדן במהלך. האם ניתן להביא לתמיכה פלשתינית במהלך? בשנות השבעים של המאה הקודמת גרס יאסר ערפאת כי "ירדן היא פלשתין" ושינה את דרישתו וטיעוניו רק בלחצה של הליגה הערבית. היום משוכנעים הפלשתינים כי אל להם לבצע שום מהלך לכוון השתלטות על ירדן לפני שזכו במדינה עצמאית על חשבון ישראל ממערב לירדן. כל עוד יש להם בסיס לתקווה לחסל את מדינת ישראל ולזכות – על פי תורת השלבים של ערפאת – במדינה עצמאית בחלקה המערבי של ארץ ישראל, כל עוד מתקיימים דיונים על תכנית חלוקת הארץ– שום פלשתינאי לא יקבל  מרצונו תוכנית שהיא מבחינתו ויתור וכניעה. רק חסימה מוחלטת של האפשרות הזאת עשויה לתעל את הלחץ להשגת מדינה עצמאית  מחדש לכיוון ירדן, כפי שהיה בסוף שנות הששים. אך אין ספק – הסיכוי כי הפלשתינים יצטרפו מרצונם לתהליך זה הוא קלוש ביותר. יישובם מחדש של הפליטים  נתפש בעיניהם כויתור על נשק עיקרי במערכה נגד ישראל. ויתור כזה נוגד את מה שהם מבינים כסיכוי היחיד שלהם לממש את "זכות השיבה" לישראל. אם זכות כזו תחסם לחלוטין בפניהם  יש סיכוי כי גם תושבי מחנות הפליטים לא ימצאו עוד כל טעם בהמשך ישיבתם במחנות אם אין היא עשויה להביא להם את פירות השיבה המקווים. תמיכה בינלאומית רחבה במהלך יישוב הפליטים בירדן, מגובה בהשקעות גדולות להתפלת מים, דיור ויצירת מקומות עבודה עשויה להיות רצויה לרבים מהם כפרטים – גם אם הנהגתם וראשי ארגוני הטרור ימשיכו להוביל קו קיצוני ונוקשה.  סילוק הנהגות כאלו בכוח יוכל לאפשר גם את פתרון בעיית הפליטים. מיליונים רבים נעים בעולם מרצונם, כדי למצוא להם ולילדיהם עתיד טוב יותר. בתבונה, ובנחישות שלא לסכן את עצם קיומינו, נוכל להוביל גם מיליוני פליטים פלשתיניים לבחור בדרך זו.לא בדרך של גרוש, לא בדרך של טרנספר כפוי, אלא בדרך של חסימת אופציית "השיבה" וכיבוש ארץ ישראל המערבית מחד, ויצירת תנאים מושכים בארץ ישראל המזרחית מאידך. בסקרים שנערכו בשנים האחרונות הביעו  למעלה מ-30% מהפלשתינאים  רצון להגר למדינה אחרת, וכ-50% אמרו כי הם שוקלים אפשרות כזו. רק כ-15% הצהירו שאין בכוונתם לעזוב בשום תנאי. אותם ערבים המתגוררים ביש"ע ואשר אין הם מוגדרים "פליטים" על פי רשימות הפליטים של אונר"א, ואותם פליטים שיעדיפו להישאר במקומות מושבם הנוכחיים גם כשהם מאבדים את מעמד הפליטות וההטבות הכלכליות הנגזרות ממנו – יוכלו להישאר במקומות מושבם. הם יקבלו בהליך רב שנתי ומוסכם אזרחות האשמית-פלשתינית. הם יצביעו לפרלמנט ברבת עמון, ויזכו לנהל את ענייניהם החברתיים, המוניציפאליים, תחומי הכלכלה החקלאות, התחבורה החינוך והדת שלהם במקומות מושבם.