"ולי אתם קוראים נאצית?!" - הרהורים של פיסיקאית ציונית
לאור דבריה הנוראים של שקמה ברסלר, והתעסקותי בנושא, אני נתקלת בתגובות זועמות של ישראלים ציונים פגועים, והמשפט החוזר שלהם הוא "ולי אתם קוראים נאצי?"
אני ד"ר קטיה גומברוף, פיסיקאית - את המאסטר, הדוקטורט ופוסט הדוקטורט עשיתי במכון ויצמן. גרתי שנים בבית קלור שבמכון ויצמן, והמקום היה לי כבית. בהמשך עבדתי כפיסיקאית במספר מוסדות. פרסמתי מאמרים ודו"חות מדעיים רבים. בין השאר, הסימולציות שלי תרמו לאישור ולקבלתו של ניסוי גדול בסרן (CERN) בנושא אנטי מימן. ועדיין כל זאת, לא נוגע לנושא דעותי הפוליטיות. היותי פיסיקאית לא מעלה ולא מוריד דבר באשר לנכונות דעותי הפוליטיות, ממש כשם שאין היותה של שקמה ברסלר פיסיקאית ללמד דבר באשר לנכונות (או מוטב - אי נכונות) דעותיה הפוליטיות. ודברים אלה יפים גם באשר לכל חוקר אחר באקדמיה.
לעומת זאת רציתי לספר לכם, שאני רואה עצמי כאדם ליברל, המאמין באמת בשוויון בני אדם. לכן אני רואה בכל אדם קודם כל את היותו אדם, וזאת ללא קשר למוצאו, מינו או צבע עורו, ואני שופטת אותו על ערכיו והאידאולוגיות שלו, ובעיקר על מעשיו. יש אידאולוגיות יפות ויש כאלו שהן רצחניות ונוראיות. על האחרונות נמנה גם האסלם הקולוניאליסטי והג'יהדיסטי, שמאמין ברצח כופרים, באונס בנותיהם, בדיכוי נשותיהם, שרצח וכבש ושרף מיליונים. יש גם את הקולוניאליסטים הקומוניסטים שבתחפושת של "זכויות הפועלים" רצחו מאות מיליוני אדם. וכמובן יש את הנאציזם, שיא המפלצתיות האנושית, מבחינת שילוב מדע וסאדיזם על רקע גזענות. אני מאמינה שיש להיאבק, למען כל האנשים, באידאולוגיות שכאלו.
אספר לכם על הציונות שלי קצת. ועל השואה כגורם מעצב של דעותי.
לא, אינני דור שני ליוצאי שואה, הורי הציונים נולדו בצ'ילה. לאור הפוגרומים ברוסיה ידעו הוריהם לעזוב את אדמת
אירופה בזמן. ובכל זאת, לפעמים אני מרגישה כדור שני ליוצאי שואה. הורי היו ציוניים, אינטלקטואלים, מבריקים ואנשים רגישים מאד. אבי, לואיס גומברוף, היה פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת תל אביב. מהם ירשתי את הציונות שחלקה הגדול היא התגובה לאנטישמיות של העולם והרגישות לשואה. אפשר לומר שהשואה עיצבה את דמותי. כשהייתי ילדה קטנה, בזמן שילדים רבים בני גילי היו שמחים ככל ילד, ילדים אחרים נשאו את הכאב של להיות בנים ליוצאי שואה. משפחות מסוימות הצליחו להקים משפחות רגילות ושמחות באופן מעורר השתאות, אך חלק מילדים אלו גדלו למציאות מורכבת עם הורים שלא נרפאו ממה שעברו. החיים במשפחות האלו והמשא על הילדים היו קשים לפעמים מנשוא. אני "הייתי באמצע". בערך בגיל 8 ראיתי את אמי קוראת ספר על השואה. היו עליו תמונות, והוא לגמרי סקרן אותי. לספר קראו "בשם כל בני בייתי" מאת מרטין גריי, ששכל פעמיים משפחה שלמה, פעם בשואה ופעם בשריפה. קראתי את הספר וולא הצלחתי להכיל את הרשע והעצב. וכך באופן טוטאלי, נמשכתי כמו פרפר לאש לנושא, והתחלתי לקרוא על השואה. לקחתי מהספריה, ספר על השואה, וטרזן, החמישיה הסודית וספר על השואה, דפי תמר וספר על השואה...(תמיד בלוויית ספר נוסף "שירכך" את הכאב והזוועה). עשרות ספרי שואה כל שנה עד בגרותי. נשאתי על כתפי חלק מכאב הנספים. הזדהיתי עם כל טקסט ואדם. הניסיון להבין את הרשע, והחלום בראשי הילדי לשנות את המציאות היו עזים. כך בגיל 8 בכתה ג, כתבתי סיפור על השואה. מביאה צילום ממנו כאן. איני בעלת כשרון כתיבה גדול, וייתכן שהוא הושפע מסיפורים שקראתי, אך דאגתי בסוף הסיפור למנוע את מות האנשים: נתתי להם סוף שמח. במציאות זה לא קרה... בהמשך כתבתי חיבורים רבים על השואה. כפרט נוסף, ככל הנראה לאור השואה, הפכתי ללא מאמינה. אינני נגד אף מאמין. זו רק תחושה אישית שלי. בגיל 12, בעת שנת שבתון של אבי, חייתי בצרפת. היתה הפגנת ניאו נאצים והתחלתי לצלמם. אמרתי להם שאפיץ את התמונות בעיתונות. הם ברחו. יש לי את התמונות מהאירוע עד היום. עוד רבים הסיפורים. למשל, בעת שאבי היה בבית חולים בצ'ילה, נתקלתי בנאצי בסופר. אלו באמת היו נאצים, יוצאי גרמניה. הוא שמע שאני מישראל, ובפנים אדומות תקף אותי וקרא לי "יהודיה", זרק עלי עגלת סופר, וקרע לי את מכנסיי... רדפתי אותו בכל הסופר, דיווחתי לשומרים בקול גדול. סיפרתי לכולם מי הוא, וכמה כיום יש לנו את ישראל ושכיום הוא צריך להתחבא. הוא אכן ברח מהסופר. באותם רגעים "לא ראיתי בעיניים" על אף שידעתי שזה מסוכן, ושיש שם אירגוני נאצים ונאו נאצים. חזרתי לאבי, שהיה על ערש דווי, סיפרתי לו על שהתרחש ושאלתי אותו אם שמח שעשיתי זאת. ראיתי איך הוא שמח.
לא אמשיך...
אני מגנה השוואות לשואה מימין ומשמאל, אך כשזה נעשה על ידי אליטה נערצת, אנשים שנחשבים מנהיגים, כלפי קהל אנשים שכמותי, זה בלתי נסבל. מרצים וחוקרים רדיקלים שמשתמשים במשאבים של מוסדות אקדמיים בישראל על מנת לנגח את ישראל כשהם מטילים אימה על כל מרצה וסטודנט שלא חושב כמותם. הגיע הזמן לשים לרשעות הזו סוף.
מי אתם אקדמאים באשר הם, כה רבים כיום לצערי ולחרדתי, שמשתמשים בשואה דווקא על מנת לנגח את ישראל, ושקוראים לציונים כמוני (ולנבחרי עם בכנסת) "נאצים יהודים"... לימדו שוב היסטוריה. לכל הפחות שתקו מבושה על מה שהפכתם להיות. אתם, כמו שאמרה ברסלר באצבעותיה, "ככה קטנים". אלא שגם את, ברסלר - "כזו קטנה".
ואת, שקמה, לי (באמצעות נבחריי בכנסת) קראת "נאצית יהודייה ? "
אני ד"ר קטיה גומברוף, פיסיקאית, ובעיקר ציונית. אנא הצטרפו לקול קורא שלי.
תרגום לאנגלית וצרפתית: https://www.profs4israel.org/post/and-you-call-me-nazi?lang=en
Please write to each or all:
Weizmann Institute's ombudsman (נציב תלונות הציבור)
Weizmann Institute's president
Prof. Alon Chen
Weizmann Institute's vicepresident
Prof. Ziv Reich
You can also forward a petition to
Yoav Kish, Minister of Education,
Fax: 073-3933064
Usefull links in facebook
The petition of the "Professors for Strong Israel."
A call for an Ethics Committee hearing to Shikma https://is.gd/TguvatProfs4israel2weis
The petition of the "Professors for Strong Israel.
" A call to the minister of education to join the efforts to demand an Ethics Committee hearing to Shikma https://is.gd/ProfsLetter2Kish
Finally, you are invited to share your answer either in the facebook links
https://is.gd/TguvatiLeShikm_he in Hebrew or English https://is.gd/myAnswer2ShikmaEnn ,
or by email profs4israel@gmail.com for future actions..