עד לאן יכול העליון לרדת

בג"ץ העדיף לדון בעתירות על זכויות מחבלים ● החטופים במנהרות מורעבים ומעונים ● הציבור מאבד אמון ברשות השופטת ● בית המשפט העליון מנסר בעצמו את הכיסא שעליו הוא יושב

נדמה היה שכבר ראינו הכל בכל הנוגע למידת הניתוק של בית המשפט העליון מהציבור. לא מיותר להזכיר שבניגוד לרשויות השלטון האחרות - המחוקקת והמבצעת - הוא אינו נבחר על-ידי הציבור. עובדה זו אינה מונעת ממנו להתנהג לעיתים כממשלת-על, מעל הרשות המחוקקת ומעל הרשות המבצעת. זו המהפכה המשטרית האמיתית המכה בישראל בעשורים האחרונים.

למרבה הצער, ב-7 בספטמבר 2025, הסתבר לעם היושב בציון שהעליון ירד עוד קומה. בשעה שחטופינו במנהרות החמאס מורעבים ומעונים, בחר בג"ץ (2858/24) להשחית את זמנו על עתירות של ארגונים שעיקר דאגתם היא זכויות המחבלים. די בהסתכלות על פניהם ועל התנהגותם של האסירים הביטחוניים בישראל כדי להבין שהם רחוקים ת"ק פרסה מלהיות רעבים. ההפך הוא הנכון - הם מדושני עונג וצוחקים עלינו כל הדרך אל הקנטינה. איש מהם אינו בסכנת מוות. המורעבים הם אזרחים וחיילים ישראלים הנתונים בסכנת חיים. הלוואי שחטופינו היו מקבלים רבע מ-2,300 הקלוריות שמקבלים המחבלים ב"כלא" הישראלי.

למרבה החרפה, עשרים ושלושה חודשים מאז הטבח הנורא שביצעו מחבלי החמאס באזרחים ישראלים, החליט בג"ץ להתערב בתזונתם של המחבלים בכלל ושל מחבלי נוח'בה בפרט. השופטים הוציאו צו המחייב את שירות בתי הסוהר לנקוט צעדים שיבטיחו אספקת מזון בהתאם לדין. במקום לדחות את העתירות על הסף, קבעו השופטים כי שירות בתי הסוהר אינו מבטיח אספקה המאפשרת תנאי קיום בסיסיים לאסירים הביטחוניים, ולכן קיבלו את העתירות.

מי שפוגע ברשות השופטת אינו אלא היא עצמה. היא זקוקה לאמון הציבור, אך עושה הכל כדי לפגוע בו. אין מי שמזיק לה יותר מעצמה - היא מנסרת במו ידיה את רגלי הכיסא שעליו היא יושבת. בכך היא כורתת את הענף שעליו היא נשענת.

פשיטת הרגל של בית המשפט העליון, המנותק ממציאות חיינו, פוסלת את השופט יצחק עמית מלהתיימר למנות ועדת חקירה "ממלכתית" - אין חיה כזאת בחוק הישראלי - או להיות חבר בה.

פסיקת בג"ץ מנותקת ומקוממת. קשה שלא להיזכר בדברי ישעיהו (פרק ה'):

וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.