התייחסות ליישוב יהודי כאויב בשעה שבה שוכנות משפחות שבניהן ואבותיהן לוחמים להצלת מדינת ישראל בעזה היא לא עזות מצח, היא מחלה.
כ"ח בשבט תשפ"ד 7.02.24, 8:52
שעת הנץ החמה ביום שמחת תורה היתה נקודה סינגולרית בתולדות המפעל הציוני. שעה שמחייבת שינוי תודעה ופעולה בכל הרמות.
האם תודעה זו חדרה למוחותיהם של קציני פיקוד המרכז? ביום שני, 5.2.24 למדנו שבפיקוד מרכז מזהים כאויב דווקא את הלוחמים, אלה שנחלצו ראשונים להציל את מערב הנגב בשמחת תורה. אלה שהבינו מיד שיש מצב חדש, וחשו להילחם כאשר צה"ל היה בערפול חושים מושלם, בשינה עמוקה. באותו יום גם עברו הימים שבהם התאפקנו מביקורת על הפיקוד של צה"ל.
השבוע פיקוד מרכז ערך תרגיל שמדמה מצב מבצעי אפשרי, שצריך ללמד את הלוחמים כיצד לנצח בו. הוא תרגל תרחיש שבו יש חטיפה של תינוקת יהודייה על ידי כוח נוחבה כלשהו לכפר פונדוק. לפני ארבעה חדשים למדנו שתרחיש חטיפה אינו דמיוני, וטוב שבוחנים דרכי לחימה להצלת חטופים אפשריים. אולם כאן נראה שקרתה תקלה, או שמישהו התבלבל. תרחיש התרגיל זיהה את התושבים היהודים באזור כאויב שכנגדו צריך להילחם. במקום לכבוש את הכפר החוטף, פיקוד מרכז מתכוון לכבוש את "ההתנחלות".
זו לא תקלה, זו לא טעות, זו מחלה. ניתן לאפיין את המחלה במונח "אוסלואיזם". מחלה לא מרפאים בהתנצלות ולא בתחקיר, אלא בניתוח דחוף לעקירת תאים סוררים. באמצעים מודרניים יותר, לאור התפתחות ההנדסה הביו-רפואית, ניתן לפעול בהחלפת איברים סוררים באמצעות השתלה של תאים ואברים בריאים.
התייחסות ליישוב יהודי כאויב בשעה שבה שוכנות משפחות שבניהן ואבותיהן לוחמים להצלת מדינת ישראל ברצועת עזה היא לא עזות מצח, היא מחלה. במונחים של מדעי החיים המחלה הזו נקראת "מחלה אוטואימונית". מחלה שבה מערכת הבטחון של האורגניזם, המערכת החיסונית, לא תוקפת את האויב החיצוני, המאיים על החיים, אלא את התאים של הגוף עצמו, התאים המבטיחים את החיים. במקרים רבים זו מחלה חשוכת מרפא, משום שקשה למחוק זיכרון ביולוגי של מערכת החיסון המשוכללת, שפועלת בכל גוף וגוף. כנראה שזה המצב.
אולם במקרה של פיקוד מרכז, יש פתרון שניתן ליישמו מיד. כדאי ללמוד מראש הממשלה ושר הבטחון הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון מנוחתו עדן, כיצד פועלים כאשר קצינים בצה"ל פוגעים בציבור באירוע הידוע בשם הידוע בכינוי "ליל הברווזים".
מעשה שהיה כך היה. באחד באפריל 1959 פורסמה בכלי התקשורת האלקטרוני היחיד שפעל בישראל בימים ההם, הודעה מקדימה להודעה חשובה מטעם צה"ל. למרות ימי הרגיעה בעקבות מבצע קדש, התעוררה חרדה בציבור. רק לאחר ששודרה הבהרה שמדובר בתרגיל נרגעו הרוחות. ראש הממשלה דרש להדיח מיד את האחראים לטיפול הכושל בהתייחסות לציבור. ראש אגף מודיעין במטכ"ל שוחרר מיד מצה"ל וראש אגף המבצעים הועבר לתפקיד אחר. ראש הממשלה טיפל במשבר בניתוח כירורגי דחוף.
כמו ראש אמ"ן בשעתו כך גם מפקד פיקוד מרכז הנוכחי צריך לפנות את מקומו מיד, משום שהוא מוכיח שהכוח אותו הוא מוביל מזהה ידיד כאויב. זו סכנה גדולה שצה"ל נלחם בה בכל הרמות ונחוץ ניתוח דחוף בפיקוד המרכז.
יש כמה סיבות לדרישה זו. ראשית, מי שתוקע סכין בגב הלוחמים, וגם זה ביטוי עדין למה שקרה, פוגע בכושר הלחימה של צה"ל ומעורר חוסר אמון במידת מוכנותו למניעת אירועים נוסח השביעי באוקטובר ביישובי יהודה ושומרון. מי שעדיין מפטיר כדאשתקד בהתייחסו לחלוצים הנאחזים בהר כאויב המדינה, מראה שהוא לא עבר שינוי פאזה בשעת הזריחה של שמחת תורה. בניגוד לאירוע של "ליל הברווזים" שהיה בשעת רגיעה, אנחנו חיים בתוך מלחמה קיומית. תושבים רבים ביישובי יהודה ושומרון מגויסים חדשים רבים ונשותיהם ומשפחותיהם חיים בסכנה ללא האבות או הבנים, ופיקוד מרכז ממשיך בשלו.
שנית, תהליך אוסלו סימן ראשון את חלוצי גב ההר כאויב "השלום". תכנית ההתנתקות המשיכה את התהליך בהסתה למלחמת אזרחים (כן, כך בפירוש) ונועדה לחסל את הכח הפוליטי של המתיישבים. גם תכנית זו נכשלה אך נראה שגם בשעה זו פיקוד מרכז עדיין לא הבין שהמשוואה התהפכה. רב הציבור מבין את חשיבות היישובים וגבורת לוחמיהם. כל הציבור ער לסבל ולאבל הכבד היורד על יישובים רבים, אך פיקוד מרכז עדיין חי בתודעת השישה באוקטובר.
שלישית, יש פרמטר מעורר דאגה נוספת במשוואה שנחשפה שלשום. ממשלת ארצות הברית הודיעה, בתזמון מושלם, שהיא מחרימה ארבעה תושבים יהודים לרגל "אלימות מתנחלים". יש סימנים רבים לכך שיש בתוכנו אנשים, חלקם בעלי עבר בפיקוד של צה"ל, שפועלים בשיתוף פעולה עם גורמי ממשל בארצות הברית מאחרי גבה של הממשלה הנבחרת וכנגד מדיניותה. פעולה חתרנית זו מיועדת לקדם את הקמת המדינה הפלשתינאית ולשם כך פועלים להחלשת האחיזה היהודית בגב ההר.
כל בר בי רב מבין שמדינה פלשתינאית היא ערובה לכך שגורלו של כל בית במדינת ישראל יהיה בסכנה מוחשית להפוך למהדורה מורחבת של בתי בארי וניר עוז השרופים. אולם פיקוד מרכז עדיין מתמהמה במניעת השתרשות המדינה העוינת שבדרך בשטחי סי, ובו בזמן ממשיך להחליש את ההתיישבות היהודית.
בתהליך ניווני שנמשך לפחות שלושים שנה, צה"ל התנתק מן המציאות המזרח תיכונית, פעל במציאות מדומיינת והוביל אותנו לשעת הנץ בשמחת תורה, כאשר הוא בהדממה במלוא מובן המילה. המטכ"ל הנכחי, ורבים בתפקידי מטכ"ל בשלושים השנה האחרונות, שכישלונם נחשף בשבעה באוקטובר, צריכים לפנות את הזירה.
עליהם למסור את האחריות לחידוש הכח הבטחוני של מדינת ישראל לדור החדש, הדור השלישי. זה הדור שבניו מפליאים בכושר לחימתם והקרבתם למען המדינה היהודית ובתוכם, כמו שכולנו יודעים, רבה התרומה של הציבור שפיקוד מרכז עדיין מזהה כאויב. הם מבינים היטב מי האויב וכיצד מטפלים בו, לא בהכלה אלא בהכרעה. לך הביתה מפקד פיקוד המרכז, אל תקדם כאן מדינה פלשתינאית ופנה מקומך לרעך הטוב ממך.
פרופ' אלישע האס חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי