המושג "היום שאחרי" אינו אלא שם קוד לשיבה אל התפישה ("הקונספציה") שכשלה, השקר של "פתרון" שתי המדינות. אפילו במצב המורכב שאליו נקלעה ישראל במלחמה שנכפתה עליה בשמחת תורה חייב להיות ברור:
ביום שאחרי, אסור שהחמאס ישלוט, צבאית ואזרחית, ברצועת עזה. לשם כך על צה"ל להכריעו.
ביום שאחרי, אסור שרשות הטרור הפלשתינאית (אפילו "משודרגת") תשלוט ברצועת עזה, מה גם שאין בכוחה לעשות זאת, אלא אם כן תעשה זאת על כידוני צה"ל. אסור שחיילי צה"ל ישמשו מגש הכסף להשלטת המחבלים "הטובים" של אש"ף – הארגון לשחרור פלשתין (כולה! מן הים עד הנהר!) – על המחבלים "הרעים" של חמאס. מטרתם זהה. אסור שחיילי צה"ל ישמשו מגש הכסף להקמתה של מדינה פלשתינאית. אין דבר פחות מוסרי משימוש כזה בקורבנות חיילינו.
ביום שאחרי, אסור שמדינת ישראל תנהל את החיים האזרחיים של תושבי רצועת עזה באמצעות ממשל צבאי.
כמו כן, חייב להיות ברור שתם העידן השקרי של "צבא קטן וחכם". ישראל זקוקה לצבא גדול ויעיל (כולל החרדים), שמפקדיו אינם שבויים בתפישה האוסלואידית ("קונספציה") של "פתרון" שתי המדינות.
אומרים לנו: ומה כן? ועוד, אומרים לנו: צריך מטרה מדינית, אופק מדיני, אסטרטגיית יציאה.
אכן, אין מנוס מממשל צבאי ישראלי ברצועת עזה לתקופה קצרה ככל הניתן, ועד להכרעת החמאס. אם לא נכריע את החמאס, כלל לא נגיע ליום שאחרי! רק אחרי הכרעת החמאס תוכל לקום ברצועת עזה הנהגה מקומית שתנהל את החיים האזרחיים של תושבי רצועת עזה.
הנהגה כזאת – שאיננה רשות הטרור הפלשתינאית – אם וכאשר תקום, תצטרך להשלים עם שליטה ביטחונית ישראלית בשטח, ובמקביל תצטרך לבוא בדברים עם גורמים בינלאומיים במטרה לגבש מציאות חדשה, כזו שתחייב גם מחירים למדינות אחרות:
מצרים השכנה, שתתרום את חלקה לפתרון אזורי על-ידי מתן אפשרות לכמה מאות אלפי עזתים לבנות את חייהם בחצי-האי סיני.
איחוד האמירויות, שתתרום את חלקה על-ידי מימון שיקום רצועת עזה ומימון יישוב עזתים בחצי-האי סיני. גם סעודיה מוזמנת לתרום את חלקה, ובלבד שתוותר על דרישתה להקמתה של מדינה פלשתינאית, שהיא המתכון לחורבן מדינת היהודים.
מדינות אירופה ("הקהילה הבינלאומית"), שיואילו לקלוט אצלן עזתים בהתאם לגודלן, מאתיים אלף עזתים בכל אחת ממדינות אירופה הגדולות, ופחות מכך במדינות הקטנות יותר. כך תצטמצם בעיית צפיפות האוכלוסייה ברצועת עזה.
ארצות הברית, שתצטרך להוביל מעין "תכנית מרשל", וככל שזו תתקדם ניתן יהיה לצמצם את המעורבות הביטחונית הישראלית.
אין פתרונות קסם או פתרונות קלים. המציאות המורכבת מחייבת להבין ש- 3 האפשרויות הגרועות שנמנו בתחילת מאמר זה אין להן – ואסור שתהיה להן – היתכנות כלשהי.
ד"ר רון בריימן
היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
חדשות-1 19.05.24 https://www.news1.co.il/Archive/0026-D-165603-00.html