התנועה הקיבוצית הייתה מהתנועות החשובות בתחייה הציונית, אבל נראה שלעת זקנה בניה מלאים רגשי נקמנות כלפי הסרוגים בני הציונות הדתית. מה עושים עם אליטה שמסרבת להתחלף?
ישי פרידמן פרסם אמש (19.11.23) כתבה בערוץ 14, בה הקלטות מכנס שערכו חוקרים והוגים מהתנועה הקיבוצית והאקדמיה שבו סומנה הציונות הדתית כאויב שיש לחסלו.
זה קטע פנטסטי! מיד אחרי הפסקת האש במלחמת יום הכיפורים, כאשר עשן הקרבות הגדולים היה עדיין באוויר, שאלתי את מורי ורבי, איש חכם ושמו אליעזר גולדמן, איש שדה אליהו, איש קיבוץ אידיאליסט, "מה משמעות מלחמת יום הכיפורים" והוא ענה לי בקיצור נמרץ - "סופה של הציונות הסוציאליסטית". תוך זמן קצר הגעתי למסקנה שלאחר שהציונות הסוציאליסטית מתה מוות קליני, היא תנסה בכל כוחה לברוח מהזהות היהודית ולממש את חלומם להיות עם ככל העמים.
ואכן, הצעד הראשון היה "הסכם" אוסלו, אשר רון פונדק אישר שמטרתו הסמויה הייתה "ישראליזציה" של המדינה. הרעיון להסכם זה נולד בתוך הקרבות של מלחמת יום הכיפורים אך הביצוע נדחה לשעת כושר.
כיוון שצעד זה לא השיג את מטרתו ותנועת ההתיישבות עמדה במלחמת אוסלו בגבורה והמשיכה לשגשג, והיהודיות המשיכה לצמוח, זממו בני הדור השני של הציונות הסוציאליסטית, לחסל את הכח הפוליטי של הציונות הדתית במלחמת אזרחים יזומה שנקראה "התנתקות". מהותה של יזמה זו הייתה התנתקות מן היהדות. כיוון שצדיקי גוש קטיף לא הרימו יד על חיילים גם יזמה זו נכשלה. לא הצליחו לפתוח במלחמת האזרחים היזומה.
לאור זאת הגיע השלב השלישי במערכה והפעם באמצעים פוליטיים ומשפטיים. אך שוב נכשלה היוזמה ועם פרסום מדגם תוצאות הבחירות באחד בנובמבר 2022 מובילי המערכה הוכו בהלם. זאת משום שהציונות הדתית שאת כוחה הפוליטי הם מנסים לחסל זה 49 שנים זכתה באמון הציבור בשיעור 14 מנדטים.
באותו לילה החל השלב הרביעי של המערכה וזקני הדור השני של הציונות הסוציאליסטית המתה, יצאו להמשך המערכה הפוליטית תחת הכותרת "מחאה".
המחאה אינה אלא מאבק לחיסול הכוח הפוליטי של הקואליציה של המסורתיים והדתיים תחת הנהגת בנימין נתניהו. לא יריב לוין ורוטמן הם האויבים, והרפורמה המשפטית לא היוותה העילה למאבק. גם נתניהו אינו האויב, אלא שותפיו הקואליציוניים ולכן הוא מותקף אישית כדי לחסל את הקואליציה.
זהו מאבק נואש המתנהל ברציפות במהלך חמישים השנה, מיום כיפורים תשל"ד ועד יום כיפורים תשפ"ד. חמישים שנה של מלחמה נגד הציבור הסרוג ששיאו היה ההתנפלות של כח קפלן על המתפללים בקול נדרי בכיכר.
הפרופסורים המלומדים שישי פרידמן מביא מדבריהם הם חלק מן המערכה. שום דבר לא מפתיע, יש כאן מהלך סמוי שכל מי שבוחן את התהליכים יכול להבחין בו. אולם עתה, אחרי שכל הכלים שבורים, וכל החלומות והאשליות מנופצים, יוצא המרצע מן השק ומשודר בזום לעיני כל.
התנועה הקיבוצית החילונית דומה לחילזון שהגוף החי בו מת והשלד החיצוני עדיין קיים. זו תנועה שבנתה סטרוקטורה כלכלית חברתית אל בסיס אידיאולוגיה, האידיאולוגיה מתה מוות קליני ביום שדור המייסדים איבד את השפעתו. מאותו יום, אי שם בשנות השבעים, נשאר שלד ריק בנוי לפי תבנית אידיאולוגית מנוגדת לטבע, אך בפנים מתקיימים חיים לפי חוקי הטבע והכלכלה בלבד. הם מסתכלים בהשתאות על צמיחת המסורתיות והציבור הבונה מדינה יהודית וחלום ההתנתקות מן היהדות הולך ונגוז.
זה מצב נואש. וכאשר הם רואים את החיוניות והצמיחה של ישראל המסורתית והציונות הדתית הם מתמלאים בייאוש ויוצאים לרחובות בחמת זעם של מחאת קפלן. עד כדי כך עמוק הייאוש שגם יחיה סנוואר לא מצליח לפקוח את עיניהם.
חבל על אנשים טובים ששבויים במסלול ללא מוצא. אולם עם ישראל חי, יחיה סנוואר עזר לעם ישראל לגלות לעולם כולו וגם ליושבי בארי וניר עוז עד כמה הוא בריא וחי וצומח ומשגשג ושולח להם הזמנה כנה להצטרף. לצאת מן התוגה ולהצטרף לעם ישראל ולא לחלום על "להיות ככל הגויים" כאן בארץ ישראל שמהותה היא היותה ארץ הקודש ולא ארץ המקלט.
בבאזל יצאנו מן הגטו, באוסלו יצרנו גטו חדש, בשמחת תורה התחלנו לרסק את חומות הגטו ולחזור חזרה לריבונות יהודית, בעלת חיוניות וכושר צמיחה על בסיס הDNA העתיק של מסורת ישראל לדורותיה.
ז' בכסלו תשפ"ד - 20.11.23
פרופ' אלישע האס
חבר בהנהלת חוג הפרופסורים שבראשו עמד בשנים האחרונות.