גם מלחמה גם חרפה

אמירה ידועה של וינסטון צ'רצ'יל ערב מלחמת העולם השנייה קבעה ש- "בריטניה יכלה לבחור בין החרפה לבין המלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה". בימים קשים אלה מתקיימות בארץ זו בצד זו גם מלחמה קשה באויב אכזר וגם חרפת ההשתמטות והאטימות של מי שמסרבים לשאת בנטל.

לא תעזור לראש הממשלה ההשקעה האינסופית של זמן ומרץ בלוליינות מכוערת שתכליתה חוק מיותר, לשם הנצחת האפליה המקוממת בין אזרח לאזרח בקשר עם השוויון בנטל. אפליה כזאת היא בלתי ראויה בימים כתקנם, קל וחומר בימים הנוראים שבעיצומם אנו נמצאים כבר כמעט שמונה חודשים. האפליה המקוממת בין דם לדם ובין כיס לכיס, שאותה מנסים – גם נתניהו וגם גנץ, כל אחד בדרכו – להנציח בעזרת חוק גיוס מיותר – אין לה מקום ואין לה הצדקה. חוק גיוס צריך להיות אחיד לכלל האוכלוסייה, ואין מקום לחוק נפרד לציבור כלשהו, לרבות הציבור החרדי.

אין צורך בחוק גיוס מגזרי, ובוודאי שאין צורך בחוק השתמטות מקומם. החובה לשרת צריכה לחול על כל בני ה- 18 ובנות ה- 18, כאשר משך השירות – 3 שנים – והשכר הניתן לחיילי החובה צריכים להיות אחידים לכולם: בנים ובנות; חילונים, דתיים וחרדים; נח"לאים ותלמידי ישיבות ההסדר; שמאלנים וימניים, יהודים וערבים; אזרחים מכל מגזר. צה"ל – והוא בלבד, בהתאם לצרכיו – הוא זה שצריך לבחור ראשון את הדרושים לו מבין המועמדים לשירות ביטחון. מי שצה"ל אינו זקוק לשירותיו – יתכבד וישרת שירות אזרחי (לא שירות לאומי, ביטוי המהווה בעיה שניתן להבינה עבור האוכלוסייה הערבית), באותו אורך – 3 שנים – ובאותו שכר.

חוק אי-גיוס חרדים – אם יוגש – יירשם לנצח כאות קלון על שנות שלטונו של נתניהו. חוק מביש שללא ספק גם נתניהו מבין היטב את הנזק הנורא שבו. גם תומכי נתניהו אסור שיתמכו בחוק אי-גיוס של מגזר כלשהו.

גיוס בכוח הוא בלתי אפשרי. הגיוס הוא חובה והוא גם זכות, הזכות לשרת. מי שאינו רואה בכך זכות, יתכבד ויוותר על זכויות אחרות, בראש ובראשונה כספיות. על המדינה ועל החברה לשלול, הן כספים והן שירותים שונים, ממי שאינו מוכן לתרום למדינה. אסור למדינה להעניק פרס למי שמשתמט ולמי שמוותר על החובה ועל הזכות להגן עליה, ועל כן כל המחזרים אחרי המשתמטים משיקולים פוליטיים מגונים שוללים את זכותם לקרוא לאחרים אל הדגל.

יום יום אנחנו שוב נוכחים לדעת שכל הארץ חזית, ועל כן נכון לדרוש שכל העם יהיה צבא, בלי טריקים ובלי שטיקים, בלי הנחות משיקולים פמיניסטיים, "מצפוניים", חרדים, או כל שיקול אחר. הפטור היחיד ראוי שיינתן רק למי שמטעמים רפואיים אמתיים אינו מסוגל לשרת.

חבל מאד שלאורך העשורים האחרונים היתה ישראל שבויה בקונספציה של אוסלו, כאילו יש שלום, כאילו יש מחבלים טובים ומחבלים רעים (מטרתם זהה), כאילו ניתן לצמצם את צה"ל ולבטל אוגדות אחדות, כאילו ניתן לקצר את שירות החובה, כאילו ניתן להוריד את גיל הפטור ממילואים. לקונספציה זו היו שותפים פוליטיקאים הזויים, גנרלים שנתנו יד לשקר (וחלקם ממשיכים בכך גם היום), וציבור שהתפתה לסם המשכר והמשקר של אותה קונספציה ארורה.

המלחמה הוכיחה שיש צורך קיומי להגדיל את צה"ל ואת גופי הביטחון האחרים. המלחמה הוכיחה גם שצה"ל זקוק לחרדים, כדי שהיקף כוח האדם בצבא יענה על הצרכים. יחד עם זאת, נכון וחשוב לנהוג בהגינות, וכשם שצה"ל דואג לתנאי שירות ראויים לבנות, כך חובתו לדאוג לתנאי שירות הולמים לחרדים. נראה שתנאי השילוב הוותיקים הקיימים עבור חילונים ודתיים יכולים – בהתאמות מסוימות – להיות מתאימים גם לחרדים.

ההשתמטות היא חרפה. גיוס החובה, כשמו כן הוא, גם חובה וגם לכל.

ד"ר רון בריימן

היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

חדשות-1 16.05.24 https://www.news1.co.il/Archive/0026-D-165577-00.html