נטיעות או לא להיות

התקווה לפרק את המדינה היא המניע מאחורי אינתיפאדת הבדווים, ואין דרך להתמודד איתה אלא חיסול התקווה הזו. ישראל חייבת להמשיך ביתר עוז את מבצע הנטיעות בנגב, כי אחרת ישראל לא תהיה, לא בנגב ולא בשום מקום אחר.

האינתיפאדה הבדווית המתעוררת בימים אלו בנגב מוכיחה שוב שאלימות וטרור אינם תוצאה של דחיקה לשוליים, בורות ועוני, אלא נובעים מתקווה חדשה המתעוררת ומתגברת, והאלימות היא רק אמצעי להביא את התקווה לידי מימוש.

האינתיפאדה הזו של הבדווים איננה תוצאה של נטיעת עצים על ידי הקרן הקיימת לישראל, שכן מזה שנים רבות קק"ל נוטעת עצים במקומות רבים בנגב ואף פעם לא עוררה נטיעתם התנגדות מצד הבדווים, והסיבה פשוטה: הבדווים המתגוררים בפזורה יודעים היטב שאין להם שום הוכחת בעלות על הקרקע, שהיא רכוש המדינה. בכל המשפטים ובכל הערכאות שבדווים ניסו באמצעותם לקבל הכרה בבעלות על הקרקע הם נכשלו כישלון חרוץ, כי קרקעות המדינה בנגב (למעט שטחי העיירות שהוקמו באופן חוקי) לא עברו תהליך של פרצלציה ורישום בטאבו ולכן אין בנמצא מי שיכול לרכשן כחוק, לרשום ולהוכיח בעלות עליהן.

מה אם כן דוחף את הבדווים לאינתיפאדה הנוכחית? התקווה.

בשנתיים האחרונות המערכת הפוליטית של ישראל תקועה במשבר עמוק והיא מקרינה חולשה מפני שקבוצת הרוב בישראל - היהודים - אינם רוצים לשבת זה עם זה ולהקים קואליציה יהודית שתשמר את כוחו של הרוב היהודי. הפילוג בימין ממחיש לערבים בכלל ולבדווים בפרט את חולשת השחקנים הראשיים במגרש הפוליטי, נתניהו ובנט, שאילצה את שניהם, כל אחד בתורו, לבקש סיוע מהתנועה האסלאמית, תנועה שעל פי האידיאולוגיה שלה אין למדינת ישראל זכות קיום כמדינה יהודית, גם אם היא דמוקרטית, ועליה להתחסל.

במגזר הערבי בכללותו הולכת ומתגברת בשנתיים האחרונות התקווה שהמאבקים בין היהודים ימשיכו ויתגברו, שהמדינה היהודית תמשיך להידרדר, לאבד את דרכה, את כוחה ואת יכולת השרידות שלה, והיחלשותה עשויה - אינשאללה - להביא להתפרקותה, להגשמת החלום הערבי להקים מדינה ערבית על חורבותיה ולחסל בכך את תוצאות "תוקפנות 1948".

אנשים במגזר הערבי שהתקווה הזו מפעמת בקרבם, אינם מביעים אותה במפורש, אלא במעשים: פרעות ג'יהאד הדמים והאש ששטפו את לוד, רמלה, עכו, יפו וירושלים בחודש מאי 2021 מבלי שהמשטרה תתערב ומבלי שהרוב הגדול של הפורעים הובאו לדין; ביצוע דרישת הערבים מהמשטרה להחרים את הנשק מידי יהודים בערים המעורבות; צבירת כמויות הנשק הענקיות ברחבי המגזר הערבי; דרישת תקציבי עשרות המיליארדים שמפלגת רע"ם קיבלה; הצלחה באי חקיקת חוק האזרחות המגביל יבוא נשים מהרש"פ ועוד.

"חוק החשמל" שנחקק לפני שבועיים מובן במגזר הבדווי לא רק כחוק שיחייב את חברת החשמל לספק חשמל לבתים שנבנו ללא היתר, אלא כחוק שבמשתמע מהווה הכרה של המדינה בשני דברים חשובים: האחד הוא זכותם של הבדווים לבנות כאוות נפשם בתים ללא היתר על אדמות המדינה שעליהן הם השתלטו ולקבל בהם חשמל, והאחר הוא הכרת המדינה באדמות הנגב כאדמות שלהם. על פי תחושתם, באמצעות חיבור החשמל הם זוכים למעמד של בעלים על שטחים עצומים שהם גזלו מהמדינה, ועכשיו כל מה שעליהם לעשות הוא להגביר את קצב הבניה הבלתי חוקית על אדמות המדינה כך שכל ילד בדווי יהיה בעלים של עשרות אם לא מאות דונמים. בלשון מכובסת קוראים לזה "הסדרה".

ועכשיו, אחרי שהתגבשה תקוות הבדווים לקבל מעמד בעלות על כל שטח בנגב שהם השתלטו עליו בעבר וישתלטו עליו בעתיד, מעיזה המדינה ברוב חוצפתה לנטוע עצים על "אדמותיהם"!!!! ומכאן נובעת אלימות הבדווים בימים האחרונים.

היכולת של מפלגתם, רע"ם, לכפות על הממשלה החלטות וחוקים מנוגדים לאינטרס של הרוב היהודי, ובראשו "חוק החשמל" על כל משמעויותיו, מקנה להם ביטחון שהתקווה אכן תתגשם ובתוך זמן קצר יוסדר מעמדם כבעלי הבית בכל שטחי הנגב שברצונם להשתלט עליהם.

מה שהמדינה חייבת לעשות ובמה