Horizon 2020

נייר עמדה של חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בנושא הנחיות האיחוד האירופי אשר מפרטות תנאים מיוחדים להגבלת השימוש בכספי תכנית המחקר על ידי חוקרים ישראלים.

כללי: מסמך ההנחיות של האיחוד האירופי בניסוחו הנוכחי מסוכן לישראל גם מעבר לבעית החוקרים והמוסדות ואין לקבל תנאים אלה משום ארבעה היבטים:

א. היבט תרבותי: מדע בסיסי הוא מבין הרכיבים המועטים מאוד המשותפים לכל התרבויות משום שאינו תלוי-הקשר… תרבותי מקומי או מדיני. למען האוניברסליות אין להשתמש בו כאמצעי לכפיית מדיניות.
ב. ההיבט המוסרי: מי שמקבל על עצמו את המסמך שותף לפעולת אפליה בלתי מוסרית.
ג. ההיבט המשפטי: המסמך מיועד לשנות את החוק הבינלאומי שהוא בשלב זה לצידנו לחוק מסוכן מאוד עבורנו.
ד. ההיבט המעשי: אי השתתפות בתכניות השיתופיות אינה אסון למדע הישראלי, הנזקים מאוזנים ביתרונות.

ההיבט התרבותי
המדע הבסיסי להבדיל מן הטכנולוגיה (שהיא בתו החוקית) הוא מרכיב בתרבות הכלל אנושית בהיותו ביטוי לשאיפת האדם הנבון להבין את הטבע (הן החמרי והן הביולוגי והפסיכולוגי) שבו הוא חי. הטבע הוא אחד, והשאיפה לחקרו היא משותפת. ולכן המדע אינו תלוי הקשר תרבותי. גם בזמן המלחמה הקרה היתה שותפות טהורה של מדענים משני צידי החזית. מסמך ההנחיות מערב מדע והפעלת כח מדיני. בניגוד לעבר, כאשר היתה המנעות ממענקים לפי רצון פקידי האיחוד, במסמך יש בפירוש שימוש בכספי המחקר ככלי לכפיית מדיניות. זו פגיעה בשותפות התרבותית הכלל אנושית שאסור לשתף פעולה בה.
במקום להשלים עם המסמך צריכה לבא דרישה לנתק את המדע מן המאבק המדיני. זו צריכה להיות עמדת כולם ובעיקר ישראל.

ההיבט המוסרי
מי שחותם על מסמך שאומר אפליה בין סטודנטים באריאל (פלשתינאים נהנים מכספי האיחוד) ואשר מפלה בין ישראלים לפי מקום פעולתם באיזורים שהם תחת החוק הישראלי (ירושלים ורמה’ג) משתף פעולה באפליה והופך שותף במעשה לא מוסרי.

ההיבט המשפטי:
הפרופ’ אבי בל, מומחה למשפט בינלאומי ניתח את מסמך ההנחיות של האיחוד והנה תקציר מסקנותיו.

מה חדש בדרישות האיחוד:
א. הגדרות משפטיות: עד כה שום מסמך בינלאומי לא עסק בהגדרת המעמד המשפטי של יו’ש ואת המעמד לפי החוק הבין לאומי של מזרח י-ם ורמת הגולן שהם שטח ישראלי ריבוני. עד כה לא דיברו על חוק בינלאומי אלא פשוט עשו אפליה. עכשיו הולכים למסד את המעמד באופן חוקי.
ב. המסמך מעלה דרישות חדשות וקובע מסמרות לפיהן פעילות כלכלית ומגע עם פעילות כלכלית מעבר לקוי 67 גם בירושלים ובגולן, לא רק התיישבות, היא בלתי חוקית על פי חוק בינלאומי. דבר כזה לא היה מעולם ומנסים כאן ליצור מציאות חוקית חדשה שתהיה הרסנית לעתיד ישראל.
ג. החרם של GIF והקרן הדו לאומית האמריקנית BSF לא פסל אפילו עסקים ומוסדות שמשרדיהן מעבר לקו.
ד. המסמך מבטל מעמד חוקי של איזורי ריבונות ישראלית. זהו תקדים שיכול להתפתח באופן ויראלי גם לקוי 47.
ה. אם ישראל מקבלת את הניסוחים האלה צפויה הרחבתם לפעילויות אחרות, למשל המראת מטוס מנתב”ג שיעבור את הקו הירוק תחשב פעילות אסורה על פי התקדים המדובר כאן.
ו. כל מי שמבקש מענק יידרש לתת הצהרה על פעילות או נוכחות מעבר לקוי 67. דבר שלא קיים לגבי אף מדינה שותפה. יש כאן אפשרות רבה לפסילה.
ז. תווצר רשימה שחורה של מפעלים ומוסדות בתוך הקו הירוק משום שיש להם פעילות כלכלית או מחקרית גם בגולן או בירושלים המאוחדת.
ח. יש כאן תקדים מסוכן: רשימה שחורה של פעילות כלכלית מעבר לקוים, למשל משכנתאות בשכונת גילה.

כיוון שהמסמך לא מגדיר מראש שאינו משנה את המקובל לפי החוק הבינלאומי הרי שהוא מנסה לשנות את החוק הבינלאומי בתקדים המנוגד לחוק הקיים.

מה הסכנה?
לא מדובר כאן רק על מענקי מחקר למחלקה לכימיה באוניברסיטת אריאל. יש כאן פתיחה של מערכה חדשה של תביעות נגד כל גוף מחו”ל שיש לו קשרים מעבר לקו הירוק (למשל: קוי מתח גבוה, הרכבת הקלה, מפעלי מים וביוב, מפעלי תחבורה, תקשורת, תעופה, . יש כאן פסילה של החוק הישראלי שחל על הגולן וירושלים המאוחדת ויש כאן התחלה של כפיית ניתוק קשרים כלכליים עם האיחוד באופן כולל בעתיד. למשל חברת החשמל תהיה פסולה לכל עסקה עם כל גוף אירופאי.
הפלשתינאים כבר מרחיבים את הפרשנות בכוונים אלה. יש כאן התחלה של דבר חדש שקשה יהיה לעצור אותו בעתיד כיוון שיהיה מבוסס על מונחים משפטיים.

יש כאן ניסיון מכוון ובהכרה מלאה לעצב מחדש את המשפט הבינלאומי.
אם התקדים יתקבל, והמעמד המשפטי הבינלאומי החדש יתקבל יהיה בכך חיסול של כל הקשרים הכלכליים עם מי שיש לו פעילות מעבר לקו אף שהוא יושב בתל אביב.
דוגמה: חברה צרפתית השותפה בהקמת הרכבת הקלה בירושלים, נתבעה בבית משפט בצרפת ושם נפסק שהחוק הבינלאומי לא אוסר עסקים אפילו בשטחים כבושים. האיחוד האירופי מנסה לשנות את החוק הזה ופעילות החברה הצרפתית תהיה בלתי חוקית.

הפלשתינאים יחד עם פקידי האיחוד כבר חשפו את ההמשך המתוכנן: תביעות נגד חברות אירופאיות הפעילות בירושלים המאוחדת ויו”ש. המסמך של האיחוד כבר מעלה אפשרות של חרם כצעד הבא. מחמוד עבס כבר חוזר ואומר בכל מקום שפעילות כלכלית ביו”ש היא בלתי חוקית על פי החוק הבינלאומי ומצטט את המסמך של 2020 כתנא דמסייע. אם החברות הבינלאומיות לא ישמעו מאיתנו נרטיב הפוך, הן יסתלקו מחשש לתביעות במולדתן.
משמעות הדבר פגיעה חמורה בסחר של ישראל.

בשלב זה החוק הבינלאומי הוא בצידנו, זה מצב נדיר, האיחוד מנסה להפוך אותו להיות נגדנו, אם נשתוק נעמוד בעתיד בפני הרחבה בלתי מרוסנת של החרם על בסיס החוק הבינלאומי החדש.

הסכמים קודמים עם האיחוד בפירוש מנעו הגבלות בגלל פעילות מעבר לקו הירוק.

ההיבט התפעולי:
האם אי השתתפות בתכנית תהיה אסון למדע הישראלי?
נשיאת האקדמיה למדעים שלחה מכתב לראש הממשלה ודרשה לחתום על תנאי האיחוד ללא תנאי. משלחת של ראשי האוניברסיטאות התייצבה במשרד החוץ והשמיעה דרישה דומה.
הטענה המחייבת קבלת תנאי האיחוד: המדענים הישראלים זכו בתכנית האחרונה בהחזר 150% על ההשקעה. הקשרים חיוניים למדעני ישראל, אם האיחוד לא יוותר על תנאיו ואנו לא נשתתף בתכנית השמינית יהיה אסון למדע הישראלי.

האומנם?

בניגוד לבליץ התקשורתי והלוביסטי של אנשים באקדמיה והאקדמיה הישראלית למדעים לימוד של המציאות בשטח נותן תמונה שונה.

א. נתונים :
1. בתכנית השביעית: ישראל תרמה לשותפות 537 מיליון יורו מדעני ישראל הביאו לארץ 809 .מיליון יורו.
2. מדענים ישראליים שותפים בתכניות המהוות 30% מכלל הפעילות המחקרית באירופה.
3. כ 90% מן הכספים מושקעים במדעי הטבע והטכנולוגיה.
4. כ 50% בקירוב מתקציב המחקר באיחוד מיועד לתכניות אישיות מונחות חופש אקדמי ותחומים מועדפים והמחצית השניה מיועד לקולות קוראים המקציבים מימון לתכניות בדגש יישומי.
5. הקרן הלאומית למדע שהיא הגוף העיקרי המממן פעילות באקדמיה בישראל פעלה בשנת 2012 בתקציב 361 מיליון שקל, היינו 500 מיליון יורו בשבע שנים.

ב. יתרונות השותפות:
o הגדלת הפעילות בכ 50%
o קשרים תרבותיים ומדעיים עם מדענים באיחוד
o קבלת ידע וטכנולוגיות
o יש שותפויות המאפשרות ביצוע מחקרים שקשה היה לבצע ללא שותפויות.
o האדמיניסטרציה של האוניברסיטאות זוכה בתוספת של 50% הגדלת הכנסות התקורה שמהוות הקלה על נשיאי האוניברסיטאות במשימת איזון התקציב השוטף.

אולם:
א. אף שסביר להניח שגם בתכנית השמינית יקבלו מדעני ישראל החזר דומה (150%) אין הדבר מובטח כלל וכלל ואף אחד לא יוכל להוכיח שמנגנון השיפוט באירופה לא יושפע מגלי אנטישמיות.
ב. כסף אינו הכל: מדע אינו קו ייצור ואין יחס לינארי בין כמות כספים לבין תפוקות מדעיות. לגבי המדען הבודד במקרים רבים מתקיים הכלל “יותר כסף פחות חשיבה” .
ג. שליש מן הסכום הכללי של תקציב המדע באיחוד מגיע לתכניות משותפות בהן מעורבים מדענים מישראל. מדובר בסכום של קרוב ל20 מיליארד יורו, פי 25 מן הסכום המגיע למעבדות בארץ. משמעות הדבר היא תרומת ידע בהיקף גדול למדינות האיחוד, כולל החלשות שבהן, כולל זכויותIP הנובעות מפרוייקטים אלה. משמעות הדבר שמדעני ישראל מפזרים ידע בחינם (תופעה דומה היתה במאה הקודמת כאשר החקלאים הישראלים הפיצו את הישגיהם בהתלהבות בלי להגן על זכויות יוצרים). משמעות נוספת: ידע ישראלי מתפזר במדינות אירופה ותורם לאיחוד במקום לתרום קודם כל ליצור המקומי. סביר שהאיחוד יהיה מעוניין מאוד לקבל מתנות אלה גם בהמשך, הם הצד המעוניין בשותפות לא פחות מאיתנו, הם הצד המקבל יותר מאשר הנותן.
ד. תמורת התוספת של 50% גם פירות הקרן הראשית (600 מיליון יורו) הופכים להיות רכוש זרים במקום להיות רכוש משלם המיסים התורם את ההשקעה.

חסרונות השותפות:
בהנחה שממשלת ישראל תתחייב להעביר את מלוא הסכום שאמור לעבור לאיחוד (600 מיליון יורו) למחקר ופיתוח בארץ יהיו מספר יתרונות חשובים שהם חסרונות התכנית האירופית.

א. ניהול הכספים על ידי האיחוד משרת את צרכי האיחוד ואינו תואם את צרכי המדע בישראל. מצב אבסורדי שבו המשקיע מוסר את ניהול נכסיו לגורם זר המנהל אותם לפי אינטרסים שונים מאלה של המשקיע.

ב. האיחוד מגדיר שלש מטרות על למחקר:
• פתרון המשבר הכלכלי
• פתרון בעית האבטלה
• העלאת איכות החיים של תושבי אירופה.
כל אלה אינם בהכרח היעדים של המחקר הישראלי.

ג. צורת ניהול הכספים בהרבה מובנים אינה משרתת את צרכי ישראל:

  1. 34%מן התקציב מיועד לפרוייקטים של העברה של ידע שנוצר במחקר הבסיסי לשלב ייצור ומסחר. דבר זה מזיק לישראל משום שזה אומר שותפות ב IP ומשום שהחברה הישראלית היא חברה יזמית ופתרה את הקושי של ההעברה בזכות היזמים שיודעים כיצד לקחת רעיון בסיסי ולהעבירו ליישום וקיום מנגנונים ממשלתיים דוגמת החממות הטכנולוגיות וחברות היישום של האוניברסיטאות. באירופה תהליכים אלה חלשים ולכן חלק ניכר מן התקציב מיועד לצרכים שאינם צרכי המדע והטכנולוגיה בישראל.
  2. לאור יעדיה התכנית האירופית מדגישה מאוד את המדע היישומי. הדבר מחייב מדענים העוסקים במחקר בסיסי והמבקשים מימון, להסית את פעילותם לתחומים שאינם מעוניינים בהם.
  3. יש תחומים רבים שבהם ישראל משקיעה ואינם כלולים בקולות הקוראים של האיחוד ואין להם עדיפות גם במענקים האישיים. למשל נושאים בטחוניים המתנהלים גם באוניברסיטאות, נושאים ספציפיים למזרח התיכון.
  4. ניהול כספי מדע הוא מכשיר מדיניות ממדרגה ראשונה. בהעבירה את ניהול כספי המחקר לידי האיחוד ישראל מוותרת על יכולתה להפעיל מדיניות כגון פיתוח הנגב והגליל.
  5. חלק גדול מן התקציב מועבר לתכניות בהן חייבים החוקרים למצוא שותפים במדינות אירופה. זוהי שותפות כפויה שרבים מן החוקרים הישראלים אינם זקוקים לה (ראה פקטור הזכיה) . משמעות הדבר ניצול נמוך יותר של המשאבים, אבדן בלעדיות בIP ותרומה למדינות החלשות יותר באירופה. ירידת תפוקות מחקר ישראלי יחסית לגובה הסכום המושקע.
  6. צריך להדגיש: כל מדען שיש לו תרומה ייחודית ומחקרו זקוק לשותפות עם בעלי ידע אחרים מבצע את זאת ללא צורך בתקציב משותף. זו המציאות. שותפויות היו ויהיו גם ללא תכניות המיועדות ליצור שותפויות. השותפויות המאורגנות תחת דרישות תנאי ההקצבה עוזרות למדינות החלשות, ישראל אינה ביניהן, השותפות מנצלת את רמת המדע שלנו.
  7. את התקציבים האישיים האיחוד נותן למספר מוגבל של חוקרים בסכומים גדולים לתקופה קצובה. לעיתים קרובות ריכוז מאמץ כזה גורם לירידה בנצולת ההשקעה. ניהול מקומי של הכסף יתן ניצול יעיל יותר. (בתכניתERC מעט חוקרים קיבלו בממוצע 1.5 מיליון יורו. פיזור יותר גמיש של הסכומים יתן יותר תפוקות).
  8. מלבד המגבלות המדיניות הפוגעות באינטרסים ישראליים מובהקים דוגמת מחקר סביבתי וארכיאולוגי ביו”ש , בירושלים וברמת הגולן, קיימות מגבלות נוספת כגון כוונה (שעדיין לא מומשה) לאסור שימוש בכספי מחקר לתשלום מלגות לתלמידי מחקר, דבר שהוא חיוני לטיפוח תלמידי מחקר בתחום מדעי הטבע.
  9. בחלק מן התכניות השותפויות מחייבות העסקת עובדי מחקר זרים במקרים רבים ואלו תופסים מקומות עבודה של ישראלים.
  10. כבר נאמר “הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה” דבר שאינו מקויים על ידי תכנית המענקים האישיים שמרכזת את ההשקעה בצעירים מבטיחים ומפורסמים ותיקים ולא מאפשרת לקהל גדול יותר לקחת חלק בתחרות (על ידי הגדרת הקריטריונים לזכיה). זאת בניגוד לשיטה האמריקנית. שמדגישה את פיזור ההזדמנויות.לאור כל זאת:אין ספק שאם הממשלה תתחייב להשקיע 600 מיליון יורו במחקר ופיתוח בישראל בניהול ישראלי משלם המיסים יקבל תפוקות מחקר גדולות יותר, המתאימות לצרכיו. גידול זה מאזן את רב ההפסד בהיקף ההשקעה.
    אמנם האוניברסיטאות יפסידו הזדמנות לאזן את תקציב המנהלה בגין ההבדל בין התקורה הישראלית והתקורה האירופית אך החוקרים עצמם, אלה שאליהם מכוונת התכנית, יהנו מיותר יכולת לממש את תכניותיהם והציבור יהנה מתוספת התל’ג שיצמח מכך שהידע ישאר כאן ולא יפוזר.

    מכאן מסקנה:
    אי כניעה לתנאי האיחוד אינה אסון למדע הישראלי וגם הנזק לא גדול. שותפות התקיימה ותתקיים על בסיס צורך בלבד.
    לעומת זאת כניעה תהיה א. השפלה ב. פתח ללחצים מתפתחים בהדרגה בעתיד. ג. סכנת חרם בעתיד. ד. שינוי מהותי במעמד המשפטי.
    ולהיפך: האירופים יכבדו את מי שלא מפחד לעמוד על עתידו, קיומו, אינטרסיו ווכבודו.

    לישראל מעמד חזק בזכות הידע, אין צורך לחלקו למתחרים בנזיד עדשים. לא בזכות הקשרים עם אירופה המדע והטכנולוגיה של ישראל משגשג ואיננו תלויים בחסדיהם. הם זקוקים לנו ומעוניינים בשותפות ואם ההגיון יפעל אצלם וישראל תעמוד על זכויותיה ותדאג לעתידה אולי האירופים ישכילו להפריד את המדע מן המאבקים.