שטחה של ירדן (90000 קמ"ר) גדול  פי 13 משטחי יש"ע, ופי 4.3  משטח מדינת ישראל שבגבולות הקו הירוק. האוכלוסייה הערבית מצטיינת (עדיין, אם כי על פי מחקריהם של אטינגר וצימרמן – בשיעור פוחת והולך) בריבוי טבעי גבוה. אין זו "תופעת טבע" או דפוס תרבותי מוסלמי. שיעורי הריבוי הטבעי במדינה ערבית כמצריים נבלמו, וגם הגידול הטבעי של מדינה מוסלמית אדוקה וקיצונית כאיראן נעצר בזכות פעולה נמרצת של השלטונות המוסלמיים. מכאן שמעורבות שלטונית, דתית וחברתית יכולה לבלום גידול טבעי כזה גם במדינות מוסלמיות. שיעורי הריבוי הטבעי של ערביי מדינת ישראל צנחו בעשורים האחרונים מ-9 ילדים לאשה בשנות הששים ל-4.4 ילדים לאשה בשנת 2000 ול- 3.6 ילדים לאשה ב2006. בשנת 2025 צפויים שיעורי הריבוי הטבעי היהודי והערבי להשתוות. גם אם נתעלם מהאפשרות  לגלי עליי של יהודים ממדינות אירופה  או אמריקה – בתחומי הקו הירוק צפוי כי גם בשנת 2025 יהיו 80% מתושבי המדינה יהודים. ומן הירדן  ועד לים יהיו בשנת 2025 67% יהודים ( 60% אם  גם חבל עזה נלקח בחשבון). שיעורי הריבוי הטבעי באוכלוסייה הפלשתינאית בתחומי יו"ש  מצטמצמים והולכים, אם כי לא בשיעור המאפיין את מצריים ואיראן. הריבוי הטבעי עדיין גדול מסיבות אידיאולוגיות ( "נילחם באויב הציוני בעזרת הרחם של האשה הפלשתינאית" אמר יאסר ערפאת), כלכליות ( תמיכת אונר"א) או בהעדר גורמים שלטוניים מרסנים ( כמו במצריים ואיראן). ולפיכך כל מי שמנסה למדינת ישראל להיפרד לאלתר מיו"ש (ומעזה כבר "התנתקנו" כזכור) תחת חרב האיום הדמוגראפי – מעוות את המציאות כדי לגרום לישראל לסגת בבהלה. אבל העובדות אחרות, וכאמור צפוי רוב יהודי מוצק בין הירדן לים גם בשנת 2025. מנגד –  מי שמציע לראות בשטחי יהודה והשומרון הללו  יעד ליישובם של הפליטים הנמצאים עתה בסוריה, בלבנון ואולי גם בירדן – מרכיב פצצת זמן דמוגראפית אדירה העתידה להתפוצץ בפניה של מדינת ישראל, ולהביא באמת למצב שבו ממערב לירדן יהיה רוב ערבי . יישות פלשתינאית עצמאית כזו תהיה בהכרח אירידנטה : עם שאיפות התפשטות מערבה ומזרחה, עם שאיפות להתאחד עם ערביי מדינת ישראל ומאמצים גדולים להגר לתוך מדינת ישראל ולהשתלט עליה מבפנים. זה "השד הדמוגראפי" האמיתי, שחסידי חלוקת הארץ שממערב לירדן מבקשים להביא עלינו, ולא "סיפוח" יהודה ושומרון לישראל. הפליטים כשש מאות אלף ערבים עזבו במהלך מלחמת העצמאות את תחומיה של מדינת ישראל ונרשמו כפליטים . היום חיים בעולם למעלה מארבעה מיליון בני אדם המוכרים כפליטים על ידי ארגון האו"מ לסעד ותעסוקה לפליטים הפלשתינאיים – אונר"א. אוכלוסיית הפליטים העיקרית מרוכזת במחנות בעזה, ביהודה ובשומרון, בירושלים, בירדן בלבנון ובסוריה.רבים מאד מן הפליטים היגרו למדינות אירופה, צפון ודרום אמריקה, ולארצות אחרות. התכנות כלכלית מצבם הכלכלי הנוכחי של הפליטים הפלשתינים במחנות הפליטים הוא בכי רע. ההכנסה הממוצעת לנפש אצלם היא מהנמוכות בעולם. אם יש כוונה לשפר מצב זה יהיה צורך בהשקעות של עשרות מיליארדים דולרים ממקורות חוץ. השקעות כאלו, אם ינותבו ליצירת ממקורות תעסוקה ודיור יהפכו את ירדן ליעד רצוי להגירת פליטים מיו"ש, עזה, לבנון וסוריה. מי שחי בממוצע מ-400 דולר לשנה ישקול ברצינות מעבר לחלק אחר של מולדתו ( גם בעיני הפלשתינאים "ירדן היא פלשתין") אם יובטח לו דיור ראוי ומקום עבודה שבו ישתכר פי עשרה. השקעות כאלו אם ינותבו לירדן יכולות להפוך אותה למדינה היכולה לכלכל ברווחה את אוכלוסיה ואת  אוכלוסיית הפליטים הערבים שתבקש להתיישב בה. השקעות כאלו יכולות להיות גם מנוף לשיתוף קהילה בינלאומית רחבה לתמיכה בתכנית, כיון שלאורך זמן יש להשקעות כאלו  סיכוי להניב פירות, ולבלום גלי ההגירה המוסלמית לאירופה שהאירופים מנסים לעצור. מאידך – כל השקעה בהמשך תמיכה בפליטים במקומות מושבם הנוכחיים משולה להשקעת הון בסיכון גבוה ביותר, שירד שוב לטמיון במלחמה הבאה. השקעות דומות יכולות להיות מנותבות גם לסוריה לבנון או מצריים אם יסכימו  לפרק את מחנות הפליטים, ליישב בתחומם את הפליטים המתגוררים בהם, להעניק להם אזרחות ולשקם אותם. מים ירדן היא ארץ צחיחה. כבר היום היא נזקקת לתוספת מים מישראל כדי להשקות את תושביה ואת הגידולים החקלאיים בבקעת הירדן. כל תכנית שתרצה ליישב כשני מיליון פליטים פלשתיניים בירדן תצטרך לפתור את בעיית המים באזור. פתרון כזה יכול להיות מושג באמצעות מתקני התפלה גרעיניים או קונוונציונליים הנשענים על אנרגיה ממאגרי הגז הטבעי שנתגלו לאחרונה בחוף הים התיכון. מתקן התפלה גדול יכול להיות ממוקם גם בבקעת הירדן עצמה כשהוא מקבל אנרגיה מתחנה הידרואלקטרית המבוססת על הפרשי גובה בין הים התיכון וים המלח, או בין ים סוף לים המלח ( תעלת הימים), תעלה שתספק מי ים להתפלה ותזין גם את ים המלח ההולך ומתייבש. עלות הקמת מפעלים כאלו היא גבוהה, אך נמוכה יחסית אפילו למשאבים שהשקיעה הקהילה הבינלאומית בהנצחת מעמד הפליטות של הפלשתינאים בששים השנים האחרונות. ולפיכך בעיית התשתית המרכזית העשויה למנוע יישוב פליטים פלסטיניים במרחבי ירדן היא פתירה. ההתנגדות לתכנית