חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי:

הרב יאיר פארן, לוחם ובעל MA בחינוך יהודי, הוא חתנה של אחת מחברות בפרויקט אקדמיה ציונית, ד"ר גאולה פארן. יאיר הוא גם נינו של הרב הראשי. דבריו של הרב הראשי ציערו אותו מאד ולהלן תגובתו. נושא גיוס בחברה החרדית, הוא נושא שמעסיק רבות את חברי האקדמיה הציונית. רובינו מאמינים שחשוב שהחברה החרדית תתגיס. השאלה איך יגויסו הוא נושא שרבים מאיתנו בעלי דיעות שונות לגביו. מפאת חשיבות הנושא אנו מביאים כאן את הכתבה מערוץ 12.

ד"ר גאולה פארן מחוג הפרופסורים בסרטון של האקדמיה הציונית: "די להדרה בצבא" של הדתיים הלאומיים. קומו חיילינו הצייונים ותבעו את מה שמגיע בזכות ולא בחסד! הסרטון הוא קדימון למאמר: https://www.srugim.co.il/?p=898054

Dr. Katia Gomberoff: The world has to choose how it will deal with Islamo-Nazism. The "progressive intellectual" CRAZY world fantasizes as if barbaric acts come from romantic ideologies and are actual freedom warriors acts of the "poor and oppressed" [innocent civilians[. Thes contradicts the non imaginary world. This is also opposed to the reaction of the western world after the Holocaust. Finally, albeit the progressivism, antisemitism can not be disguised. Howeverm if these crazy mass reactions will continue, the fate of the world is in danger. Music is taken from Scubert's lider "Der Doppelgänger", from "Schwanengesang", D. 957. גומברוף gomberoff

ד"ר חיים שלם, חוקר שואה וחבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי מבי את הרקע של השיר של דוד ברוקנטל "אנו הילדים החטופים של 1940-43". דוד היה אחד מ 3 האחים החטופים על ידי הנאצים, ששוחררו בעיסקה. הוא בנו של הרב הלל ברוקנטל. דברי חיים : בקרוב יצא ספרי הביוגרפי על הרב הלל ברוקנטל זצ"ל - רבה של חפץ חיים- כשהיוזם לכתיבה ולמחקר הוא דוד בנו הבכור בן ה-86 שהיה אחד משלושת הילדים, ומי שכתב את היצירה שלפניכם.

ד"ר גדעון ארליך, מחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי: "קבלת האחר", "טוהר הנשק", "הכיבוש משחית" ועיוותי מחשבה ולשון נוספים, בחסות האקדמיה האנטי ציונית. 2:07 "בעית הסיכסוך ערבי פלסטיני" 4:24"פלסטיני" 7:10 "ניטרול" 8:40 "שטחים וגדה מערבית". 9:05 "האחר" ביטול המילה אויב. 9:41 "הכלה" 9:51 "טוהר הנשק" 11:18 "נקמה" 12:44 "הכיבוש" 13:31 "הסיכול הממוקד" 15:05 "מתנחבל" 15:32 "התנתקות" 15:40 "שב"חים" 16:06 "הוראות פתיחה באש"

דוד ברוקנטל היה אחד משלושה אחים, חטופים ושבויים בידי נאצים. -אנו הילדים החטופים שנת 1940-43- אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים חֲטוּפֵי שְׁנוֹת 1940-43 שְׁלָשֶׁת הָאַחִים בְּרוּקְנְטַל בְּנֵי 5, 4, 3, וְאִמֵּנוּ מַלִי חֲטוּפַת הַגֶּסְטַאפּוֹ שֶׁנִּסּוּ אוֹתָה לִכְתּוֹשׁ אַךְ עָמְדָה בְּאֹמֶץ מוּל אוֹיְבֶיהָ וּבְתִחְכּוּם, בְּלִי לַחֲשׁוֹשׁ אִשָּׁה צְעִירָה שֶׁהִנְהִיגָה 70 חֲטוּפִים וַחֲטוּפוֹת בְּלֹא חָשֹׁש וְיָאֹשׁ נָתְנָה לִצְעִירִים יְהוּדִים תִּקְוָה לֶעָתִיד, שֶׁיְּהוּדִי מֵרִים בּוֹ אֶת הָרֹאשׁ וְרַב הִלֵּל הָאַבָּא שֶׁנֶּחְטַף לֶחָמֵשׁ שָׁנִים(!) לְאַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים, בַּמַחְבּוֹשׁ יַחַד עִם אוּרִי כּוֹכְבָא מִקִּבּוּץ נַּעַן, מֹשֶׁה כַּצִנֶּלְסוֹן מֵעֵין גַּנִּים וּשְׁפָיִם, צְבִי קוּטְנֶר מִדְּגָנְיָה בֵּי"ת, קַרְל מוֹסְבַּכֶר מֵרָמוֹת הַשָּׁבִים, מוֹטִי כֹּהֵן סַמְסוֹן מִמִּשְׁמָרוֹת וְאַבְרָהָם כַּצִנֶּלְסוֹן, וְעוֹד קִבּוּצְנִיקִים מֵהַטּוֹבִים שֶׁנֶחְטֶפוּ וְנִתְגַּלְגְּלוּ מִמַּחֲנֶה אַכְזָרִי לְמִשְׁנֵהוּ, לְאֹרֶךְ חָמֵשׁ שָׁנִים עַד בּוֹשׁ וְחָבְרוּ זֶה לָזֶה לְנַצֵּחַ אֶת שְׂטַן עֲמָלֵק שֶׁאִוָּה לַהֲרֹג לְהַשְׁמִיד וְלִכְתּוֹשׁ מוטיב חוזר: @ אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים חֲטוּפֵי 1940-43 לֹא הֻבְטַחְנוּ יוֹנָה גַּם לֹא עֲלֵי זַיִת הָיְיתָה רַק תִּקְוָה וֶאֱמוּנָה שֶׁעֶלְיוֹן מִמַּעַל יַחֲזִירֵנוּ לַבַּיִת לֹא הָיוּ אָז צַנְחָנִים, לֹא גּוֹלָנִי, לֹא מֶרְכָּבָה עִם סִימָן, לֹא שַׁלְדָּג, לֹא 669, לֹא שַׁיֶּטֶת 13, לֹא דֻּבְדְּבָן, לֹא סַיֶּרֶת מַטְכָּ"ל , לֹא יַמָּ"מ, לֹא הַנְדָּסָה קְרָבִית, גַּם לֹא מַגְלָן, לֹא נָמֵר, לֹא חֵץ, לֹא כַּף הַקֶּלַע, לֹא שָׁבִיט, לֹא אַכְזָרִית לֹא "אַדִּיר" אֶף 35, לֹא כַּטְבָּ"מ, לֹא כַּטְמָ"ם וְאַף לֹא תַּצְפִּית לֹא הָיָה מִי שֶׁיָּבֹא אֶת הַחֲטוּפִים דְּאָז לְחַלֵּץ לֹא הָיָה מִי שֶׁבְּכֹחוֹ אֶת הָאוֹיֵב הַנָּאצִי לְפוֹצֵץ @ אָסוּר לְהַשְׁווֹת אוֹמְרִים וְחוֹזְרִים "יוֹדְעֵי דָּבָר" עַד נָדוֹשׁ חָלִילָה מִגַּעַת בַּשּׁוֹאָה שֶׁדִּינָהּ קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ חָשַׁבְנוּ לְתֻמֵּנוּ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא עוֹד, never again בְּעוֹלָם שֶׁלָּמַד, כִּבְיָכוֹל, נֶגֶד וִירוּס הָאַנְטִישֵׁמִיּוּת לְהָגֵן וְרַק לְרֶגַע הִסַּטְנוּ מַבָּט, עָצַמְנוּ עַיִן תּוֹרָנִית, נִרְדַּמְנוּ בַּשְּׁמִירָה כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשׂוּ לָנוּ אֶת הַחַיִל הַזֶּה, שִׁנַּנְוּ אֶת הָאֲמִירָה יָשַׁבְנוּ עַל זֵרֵי הַדַּפְנָה עַל פִּי הַתְּהוֹם שֶׁל פֶּה גָּדוֹל וְיָהִיר "כֻּלָּם מֻרְתָּעִים" בִּרְבַּרְנוּ, לָהֲגְנוּ, חָדַלְנוּ עַצְמֵנוּ מִלְּהַזְהִיר וְהוּא יָצָא מֵעוֹרוֹ, וְהוּא קָפַץ וְרָצַח, וְהוּא אָנַס וְהוּא עִנָּה וְהוּא שָׂרַף וְהוּא הִשְׁמִיד וְהוּא הָרַס וְהוּא שָׁחַט וְהוּא צָחַק וְהוּא חִסֵּל וְהוּא חָמַס וְהוּא חָטַף כֹּל חַף וְהוּא בָּזַז וְהוּא הִפִּיל, הִשְׁפִּיל וְרָמַס וְהוּא אַף עָרַף תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ שֶׁעַל חַיָּיו אִישׁ לֹא חַס @ אֲנַחְנוּ מְחַבְּקִים בְּכֹל כֹּחַ אֶתְכֶם חֲטוּפֵי 2023 וּבְנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם מַעֲנִיקִים לָכֶם אֶת כָּל אַהֲבָתֵנוּ וְרִגְשׁוֹתֵינוּ רִגְשׁוֹתֵיכֶם חָשִׁים אָנוּ פְּנִימָה בְּתוֹכֵכִי לִבּוֹתֵינוּ אֶת זַעֲקַתְכֶם נַאֲקַתְכֶם קָשָׁה נְשִׁימָתֵנוּ חָסֵר אֲוִיר בְּרֵאוֹתֵינוּ בִּרְאוֹתֵנוּ אֶת סִבְלְכֶם מִתְפַּלְלִים אָנוּ בְּכָל לֵב לַחֲזָרָתָם בַּיְתָה שֶׁל חֲטוּפֵינוּ חֲטוּפֵיכֶם כְּמֵהִים אָנוּ שֶׁעֶלְיוֹן מִשָּׁמַיִם יֵעָנֶה לַעֲתִירוֹתֵינוּ וְלִתְפִלּוֹתֵיכֶם אַךְ אַל נָא תִּתְנוּ מָקוֹם לִמְטַפְּחֵי אַשְׁלָיוֹת וּטְעָנוֹת שֶׁלַּהֲשָׁבָתָם בַּיְתָה יַעַזְרוּ מְחָאוֹת צְעָקוֹת וְהַפְגָנוֹת רַק בְּאַחְדּוּת כֹּחֵנוּ בְּתִמּוּכִין מְלֵאִים בִּצְבָא הַהַתְקָפָה לְיִשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ חֲטוּפֵינוּ וְנֶעְדָּרֵינוּ לְבֵיתָם וּלְמִשְׁפַּחְתָּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל @ וּבְעוֹד דָּבָר רָצִינוּ לַהֲכִינְכֶם לְשַׁתֶּפְכֶם מִמַּר עֲבָרֵנוּ וְנִסְיוֹנֵנוּ כַּאֲשֶׁר בע"ה יְשֻחְרְרוּ לַחָפְשִׁי מִשְּׁבִי אוֹיֵב, חֲטוּפֵיכֶם חֲטוּפֵינוּ כִּי לְאֹרֶךְ כָּל מַסַע חַיֵּינוּ מְלַוֶּה אוֹתָנוּ מִטְעָן כָּבֵד נִשָּׂא עַל כְּתֵפֵינוּ כֵּיצַד נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ מַדּוּעַ מִילְיוֹנִים מִימִינֵנוּ וּמִשְׂמֹאלֵנוּ, מֵרְחוֹקֵינוּ וּמִקְרוֹבֵינוּ עָלוּ בְּסַעֲרַת עִנּוּיִים וְסֵבֶל הַשָּׁמַיְמָה וְאוֹתָנוּ הִשְׁאִירוּ בַּחַיִּים לְבַדֵּנוּ בַּמֶּה הָיְתָה זְכוּתָם פְּחוּתָה מִזְּכוּתֵנוּ לְהִסָּפוֹת וְלָגֹוז מֵעוֹלָמֵנוּ הַמִּטְעָן הַזֶּה אָרוּז בְּצִ'ימִידָן גָּדוֹל וְנֶעְלָם מֵעַיִן, מֻחְזָק עַל יָדֵינוּ בְּמַסְעֵי כֻּמְתָּה, בְּנִווּטִים, בַּחֲתוּנוֹת, בִּשְׂמָחוֹת, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ בְּאֵרוּעִים גְּדוֹלִים וּמְשַׂמְּחִים כְּבִיְמֵי זִכָּרוֹן בִּתְקוּפוֹת קָשׁוֹת וּמָרוֹת לַכֹּל, כְּבִימֵי נִצָּחוֹן תָּמִיד לְצִדֵּנוּ מָצוּי הַצִּ'ימִידָן שֶׁאֵינוֹ מַרְפֶּה וּמַזְכִּיר אֶת אֲשֶׁר קָָרָה לְרַבִּים וְאֵינוֹ מְחַפֶּה אַךְ לַצִּ'ימִידָן הַזֶּה יֵשׁ גַּם סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת וּמֻפְלָאָה הוּא בּוֹ-זְמַנִּית דּוֹחֵף אוֹתָנוּ קָדִימָה בְּאֵנֶרְגִּיָּה מְלֵאָה לַעֲשִׂיָּה חִיּוּבִית, לְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, לְקֵרוּב הַלְּבָבוֹת לְקַוּוֹת לְטֹב, לַעֲזוֹר לַזּוּלַת, לְהַשִּׂיג וּלְקַדֵּם מַטָּרוֹת וְכָךְ בְּכֹחֵנוּ לְהַאֲמִין וּלְקַוּוֹת בע"ה לֶעָתִיד טֹב יוֹתֵר, לְכֻלָּם בְּיַחַד שֶׁל אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְּשֻׁחְרָרִים וְהַמְּנַצְּחִים, לְלֹא חֲשָׁשׁ וּפַחַד ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם, בְּשַׁלְוָה וּבְנַחַת. @

ד"ר קטיה גומברוף: על הצורך להבדיל בין אונס לאונס לאומני ועל ההלם של חלק מאירגוני הנשים בארץ לנוכח שתיקת הפמיניסטיות בחול וגם חלקית בארץ לא מעט נאמר על השתיקה הרועמת של חוגים המתקראים "פמיניסטיים" לנוכח אונס נשים ונערות יהודיות. ובכל זאת יש לחדד זאת קצת יותר. כשמדובר על אלימות מינית אמיתית כנגד נשים, הפמיניזם הממוסד כיום הוא לא חלק מהפתרון אלא חלק מהבעיה. הבעיה. הבעיה של הפמיניסטיות של היום בנושא הברבריות האכזרית ביותר שחווינו ב שביעי באוקטובר נובעת משני דברים. 1. הצד הפרוגרסיבי שלהן ומצד שני האנטי ציוניות שלהם. הפרוגרסיביזם לוקה בראיה חד מימדית, שאין דרגות לרוע. תנועת ה me too, העמידה הטרדות מיניות חסרות משמעות כזהות ברמתן לאונס, וזו טעות חמורה בםני עצמה. מה אנו מתפלאים אם כך שהם לא מבינים כמה חמור מה שקרה ביום שמחת תורה? 2. הפמיניזם הרדיקאלי כמו הפרוגרסיביזם הוא אנטי ציוני. ולכן הפעילות הישראליות הנאיביות שלא ידעו זאת התפלאו והתאכזבו כשהאמת המרה הזו שהדחיקו התנפצה להם בפנים. אתמקד כרגע על כהות החושים של הפמיניסטיות להבדל בין אונס לאומני לעומת האונס הרגיל. מה פשר השתיקה האכזרית של הפעילות שקראו "כי אונס הוא אונס הוא אונס". כבר ראינו אותם משוות הטרדה לאונס, עכשיו בואו נראה איך הן אטומות לאונס לאומני. כזכור פעילות "פמיניסטיות" יצאו באופן תמוה בזעקה גדולה כנגד חקיקה שנועדה להכיר בתופעה המכוערת של "אונס לאומני" ולקבוע לה תג מחיר גבוה (וזאת על מנת לקדם הרתעה מפני הישנות שלה). הן גם הוסיפו, "אסור להגיד אונס לאומני כי זה גזעני". האמונה הזו אכן גרמה לכך שהפמיניסטיות הישראליות קיבלו סטירת לחי מצלצלת מחברותיהן בחול. כולנו יודעים מה היא האכזריות שבאונס שנעשה על ידי סוטים, והמשאיר את הקורבן מצולק לכל חייו. אונס לאומני הוא כלי נשק של מאבק אידאולוגי, שבארצינו יהיה כנגד היהודים. זהו כלי מסוכן הרבה יותר ברמה הלאומית שכן הוא 1. אינו תולדה של אדם בודד שנותן דרור ליצריו. 2. בניגוד לאונס "רגיל" שמגונה מקיר לקיר, לאונס לאומני יש מקורות אידיאולוגיים שמצדיקים אותו הן בתרבות הפונדמנטליסטית האיסלמיסטית והן בזו הערבית-לאומית. כך, מעשה כזה זוכה בתשואות ומעודד ביתר שאת אצל אוייבינו לעשותו, וכבונוס אולי גם יזכו ב 72 בתולות. במקרה זה, זה לא יעשה רק על ידי סוטי מין בודדים אלא המון בשם אידאולוגיה. בפוגרום שמחת תורה האיסלמו-נאצים, חמאסניקים במדים וחמסניקים על אזרחי, השתמשו באונס כאילו היה זה כלי לחימה לכל דבר.יהי זכר בנותינו ובנינו הנרצחים שהתעללו בהם, או אנסו אותם, ברוך. הסבירו לי נא: האם מין עם גופת נערה בשם המאבק האיסלמו נאצי, זה אונס או מעשה לאומני? האם אונס של נערה והחדרת כלי משחית בתוך איבריה ורציחתה מבפנים, זה אונס או מעשה לאומני? האם קטיעת איבר מין של חייל, ודחיפתו בפה של חיילת כרותת ראש, זה אונס או מעשה לאומני? בספר הפלצות, אונס לאומני איסלמו נאצי, זה מושג נפרד. יש להלחם במקרי אונס לאומני איסלמיסטי בכלים חריפים ומיוחדים המותאמים הן לעצמה הברברית של אונס לאומני והן לנורמות התרבותיות שמגבות ומעודדות אותו. זה מה שחברה נורמלית ושוחרת צדק שרוצה להגן על אזרחיה צריכה לעשות - לטפל באונס לאומני כתופעה נוספת ונפרדת מזו של אונס של סוטי מין בודדים ומועטים שיש בחברה. לגבי אותן פעילות "פמיניסטיות", מי שמבין למרבה הפלצות את ההזדהות הפוליטית שלהן עם "האחר המוחלש" (בשפת התיאוריות המעוותות מוסרית שמשמשות לחוגים הפמיניסטיים כיום מצע רעיוני) ניתן להבין את שתיקתן. להבין ומיד להוקיע כמובן. לדידן, אם "האקט" הוא דווקא לאומני, אז לא רק שהוא לא אונס לאומני, או רצח לאומני. עבורן, למרבה הזועה, כל מעשה לאומני הוא אפילו לא אונס, אלא פחות מאונס. ויעידו על כך השתיקה הרועמת הסדרתית שלהן לנוכח מעשי אונס ברבריים שנעשו במשך השנים (כולל בטבח ה7.10.23) בנשים ובנערות יהודיות מצד אחד, לעומת הקמפיינים ההיסטריים והמיזאנדריים שלהן כנגד "תרבות האונס" של גברים יהודים בישראל מצד שני. בושה כי....כשמדובר על אלימות מינית אמיתית כנגד נשים, הפמיניזם הממוסד כיום הוא לא חלק מהפתרון אלא חלק מהבעיה.

Dr. Katia Gomberoff- In the days of riots against the Judicial reform in Israel, we heard words that should never be said. It made Dr. Gomberoff draw her nightmare.