הזכות על הארץ
ארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל על פי כל זכות וצדק היסטורי: על פי ההבטחה של אלוהי ישראל לעם ישראל המופיעה שוב ושוב בתנ"ך, על פי הזכות ההיסטורית, שהוכרה על ידי מדינות העולם בהחלטת "חבר הלאומים" לאחר מלחמת העולם הראשונה. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל גם בזכות מה שעם ישראל, ורק עם ישראל, יצר בארצו והעניק לעולם כולו.
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי המשפט הבינלאומי וגם על פי מה שקבע את רוב הגבולות בעולם : תוצאות מלחמות. ומכל הזכויות הללו היו נציגי עם ישראל מוכנים להתפרק, לחלוק את הארץ עם הערבים, כדי שיניחו לנו לחיות אפילו במקצת מארץ ישראל. מכל הזכויות הללו היו גם חלק מעמי העולם מוכנים לנשל אותנו וניתחו את הארץ לנתחים מנתחים שונים. את ארץ ישראל המנדטורית של הצהרת בלפור גזרו בספר הלבן של צ'רצ'יל לשניים ואת החלק הגדול שבעבר הירדן המזרחי נתנו לבדואי מערב הסעודית, אותו המליכו על התושבים המקומיים, שרובם רואים עד היום בבית המלוכה ההאשמי נטע זר. כך יצר הקולוניאליזם הבריטי את "ממלכת ירדן", שאנחנו מתייחסים אליה כמעט בקדושה, ובקנאות לזכותו של בית המלוכה המיובא הזה לשלוט בפלשתינאים . ומאידך – כל הניסיונות של עם ישראל לחיות עם ערביי הארץ: כ"בית לאומי" בלא מדינה ממש, קבלת "תכנית החלוקה" של כ"ט בנובמבר, מדינה מחולקת שעיר בירתה שסועה, כמדינה דמוקרטית המעניקה זכויות אזרח ושוויון זכויות מלא בלי שוויון חובות מלא לאזרחיה הערבים, – שום הצעה או שיטה לא מנעו את הניסיונות החוזרים של הערבים להשמיד את מדינה היהודית בישראל. מדינת ישראל – למרות עוצמתה הצבאית – נתפסה בעיני הערבים כיישות מדינית שאין לה שום זכות על הארץ, מדינה זעירה שניתן לבתר אותה במהלך צבאי מהיר, או כ"יישות ציונית" עייפה שאיבדה את רצון הקיום שלה ואת נכונותה להיאבק על קיומה.
גם ניסיון ההתאבדות הלאומי שהיינו עדים לו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת ושכונה: "הסכם אוסלו" – לא ריצה את ערביי ארץ ישראל. גם לא הצעות הויתורים על יהודה ושומרון ומחצית ירושלים, גם לא הנסיגה בפועל מחבל עזה– לא השביעו את שאיפותיהם הלאומיות של הפלשתינאים.
כל הניסיונות לחלק את ארץ ישראל המערבית בינינו לבין הערבים הסתיימו במלחמה ובאסון. שפיכות הדמים נמשכת מאה שנים. אין כל הגיון גיאופוליטי בחלוקת ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות. אין גם כל הגיון דמוגראפי. אין הגיון או התכנות כלכלית. לא ייתכנו שתי מדינות עצמאיות, בלתי תלויות, וריבוניות ממערב לירדן. מדינות בעלות יכולת להגן על עצמן,בעלות יכולת התפתחות, ורצף טריטוריאלי. גם אילו היו אילו שתי מדינות אירופיות ידידותיות זו לזו – לא ניתן היה לכלוא בתא שטח כזה שתי מדינות עצמאיות וריבוניות . אין שום סיכוי שתכנית כזאת תצליח, לאחר חינוך לשנאה ורצח הנמשך עשרות שנים, ביהודה ובשומרון תחת שלטון אש"פ, ממש כמו בעזה תחת שלטון החמאס, כשמערכת החינוך הפלסטינית מגדלת דורות של מחבלים רוצחים מתאבדים , מלמדת אותם בשיעורי הגיאוגרפיה "מפת פלשתין" שמדינת ישראל אינה קיימת בה. אין יכולת לקיים זו לצד זו , מעורבות זו בזו , שתי מדינות עם פערים אדירים ברמת חיים וזכויות, אין גם "חיה כזאת" הנקראת "מדינה מפורזת" (כהבטחתו של נתניהו לגבי המדינה הפלשתינאית שתקום כהצהרתו לאחר חתימת הסכם עמם.) ואין יכולת לערוב לביטחונה של ישראל אם יהיה צבא זר ממערב לירדן.
הגיעה העת לפתרון אחר.
